בלוג

הדו-קרב הפנימי בין הכעס לגדולה, בין העצבים שלנו לשקט שלנו, בין הקטנים שאנחנו לגדולים שאנחנו.

הוא דו-קרב לא הוגן.

שכן כוח האמוציות השליליות הרבה יותר חזק ומשפיע על כל מחשבה, בהירה ככל שתהיה.

למזלנו, זהו רק דו-קרב זמני זו לא כל המערכה.

וזה שהאמוציות השליליות ניצחו בדו-קרב לא אומר שזה מי שאנחנו ואיך שאנו פועלים בדרך כלל.

בשעות כאלו אני משתדל (בדרך כלל אחרי שאני מלקק את הפצעים) להזכיר לעצמי שהמצב הטבעי שלנו, הוא גדולה, שאנו על פי רוב מחוברים לגדולים שאנחנו. ורק לפעמים יש מצבים של עננות נמוכה, ברקים ורעמים. זה משהו זמני, זה עובר.

ואז אנו נזכרים שוב שאנו בעצם גדולים ומופלאים.

גם אם בזמן הדו-קרב הפנימי אנו לא מצליחים לזכור את זה.

אנשים יגידו לך – "קח אחריות על הרגשות שלך"…

זו חוכמה גדולה לומר את זה לפני ואחרי הפיצוץ.

בואו נראה אתכם "לוקחים אחריות על הרגשות" – בדיוק כאשר אתה נמצא במצב הכי נפיץ שלך ומישהו זורק לך גפרור…

באנגלית קוראים למצב הזה Momentary lapse of reason – או "חוסר שפיות רגעית"

לקחת אחריות על הרגשות בעיני, זה להיות מסוגל אחרי הפיצוץ לאסוף את השברים, להתנצל, לסלוח, לקחת חזרה, לקום מהרצפה, לרדת מהעץ, ולפתור את הקונפליט.
אח"כ למצוא את הדרך להגדיל את מיכל הבערה הפנימית, כך שבפעם הבאה זה לא יהיה גפרור אחד שמצית את הפיצוץ אלא 10 גפרורים.

לפעמים זה אפשרי, ולפעמים זה מתסכל שמצפים ממך להיות הגדול, בדיוק ברגע שאתה הכי קטן שיש…

אני בוחר להאמין שאנשים שופטים אותנו על פי מי שאנחנו בבדרך כלל, ולא ברגעים המביכים שלנו, אלו שכשהם צצים, הם מסמנים לנו שיש לנו עוד שיעורים ללמוד."

הוספה: 10/10/2020 :
שנתיים אחרי שכתבתי את הפוסט הזה,
אני מסתכל אחורה על מי שהייתי אז ומי שאני היום,
התהליכים שעברתי, השינויים, הריפוי שהבאתי פנימה..
למרות שעדיין יש מקומות שבהם אני מתפרץ, מיכל הבערה שלי הרבה יותר גדול.. בצורה משמעותית…
צריך הרבה יותר גפרורים כדי להצית פיצוץ.
יחד עם זאת, תמיד יש עוד עבודה לעשות 🙂

ואצלכם?
אתם יכולים לזהות אילו גפרורים מציתים אתכם?
מה גודל מיכל התבערה שלכם לפני שאתם מתפוצצים?
ומה אתם עושים על מנת להגדיל את מיכל התבערה הזה?

קדימה הצלוח'ס
מיקי ברקל

רוצים להכיר את שלושת סוגי הכעס? לחצו כאן