בלוג

מאת סטיב אנדריאס וקוניריי אנדריאס, ph.D.
תורגם ברשות מלאה מסטיב אנדראס ע"י: עדי שניידר ומיקי ברקל
© כל הזכויות שמורות למתרגמים.

לעתים קרובות משתתפים בסמינרים מבקשים לדעת כיצד התפתחה 'תבנית-תהליך' (Pattern) נל"פ מסוימת. אם נוכל לעקוב אחר תהליך ההתפתחות של 'תבניות-תהליך' חדשות, נוכל לכוון ולהצביע על הדרך בה ניתן לקדם תגליות ופיתוחים מועילים נוספים.

לכל 'תבנית-תהליך' יש גרסאות קודמות רבות, ולאחר שהן נוחלות הצלחות ראשוניות, רוב התבניות זוכות לפיתוחים ושכלולים נוספים. מזה אלפי שנים פילוסופים הוגים במושג הזמן, אפילו עוד לפני שהרקליטוס אמר,"אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים",לפני כ-2,000 שנה. קרוב יותר לתקופתנו, ספרו של פיטר מקלר, " Imagination and Thinking" (1957), כלל איורים המפרטים מספר מהדרכים השונות בהן אנשים מייצגים את זרימת הזמן כקווים או נתיבים מסוגים שונים המופיעים בחלל.

במשך מאות שנים, אנשים זיהו כי לאנשים שונים יש נטיה להיות מכוונים יותר כלפי העבר, ההווה או העתיד. ספרו של אדוארד ט. הול, "The Silent Language " (1959), מספק לכך שפע של דוגמאות – אישיות ותרבותיות גם יחד – אך ללא כל רמז אודות הסיבה לקיומם של הבדלים אלה.

בראשית שנות ה-80, לימדו בקורסי הכשרת NLP את שתי הקטגוריות: "בתוך הזמן" (In Time) ו"מבעד לזמן" (Through Time) כשני צדדים במטא-תוכנות (Meta-Programms) הקבועות של האדם. ושוב, מבלי לספק כל הסבר אודות המבנה החווייתי הנמצא מתחת לפני השטח.

הרעיון של תת-אופנויות היווה חלק מה NLP החל משנות ה-70 המאוחרות, אך הן הוצגו בעיקר כאמצעי להעצמת חוויות. למרות שאיחוד ופירוד (Association / Dissociation) היוו יסודות חשובים ברבות מהתבניות האפקטיביות של ה NLP הסטנדרטי שלימדו במשך שנים רבות, הן לא תוארו בצורה ברורה כשינוי של תת-אופנויות. רק ב-1983 ריצ'רד בנדלר התחיל לחשוף בצורה מפורשת את מבנה תת-האופנויות באופן כללי. הוא לימד כיצד ניתן להשתמש בשינויים בתת-האופנויות לשם שינוי הרגלים (תבנית הסוויש), שינוי אמונות וליצירת מוטיבציה או הבנה; ובנוסף לכך, כיצד ניתן להשתמש בסיפים של תת-האופנויות לשם שבירת דפוסים מקובעים כמו התנהגויות כפייתיות, או לשם קיבוע שינויים חדשים. בקצרה, הוא תיאר בקווים כלליים כיצד תת-אופנויות מהוות דרך להבנת המבנה היסודי של כל חוויה.

העוצמה והגנרטיביות של הגישה הזו כה הרשימה אותנו, שמיד התחלנו לשאול את עצמנו: "אילו עוד דברים קיימים שעדיין אינם ידועים לנו?" היינו משוכנעים כי בתת-אופנויות טמון פוטנציאל רב יותר לעומת הפוטנציאל שבעבר ייחסו להן בתחום. שאלנו את עצמנו: "מה יקרה אם נחקור את מבנה תת-האופנויות של המטא-תוכנות השונות? ומה בדבר מציאת המבנה של חווית הזמן? והמבנה של מכוונות לעבר, להווה או לעתיד?"

אחת מן הדרכים בהן נוצרת חדשנות, היא לקיחת שתי פרדיגמות – או יותר – לצרפן זו לזו ולגלות מה יוצא מזה. זה מה שעשינו עם המטא-תוכנות ותת-האופנויות. חשיבה זו הובילה ל'תבניות-תהליך' שונות כגון: שינוי קריטריה, שינוי נקודת ייחוס פנימית וחיצונית, וכן לעבודה עם קו-הזמן. לצירוף בין המטא-תוכנה "מכוונות זמן" לתת-אופנויות היה הרבה יותר פוטנציאל ממה שחשבנו בהתחלה. גילינו כי לאנשים שונים יש קווי-זמן שונים לגמרי, וכי לא בלבד שצורתו של קו-הזמן בחלל קבעה אם אדם היה "בתוך הזמן" (In Time) או "מבעד לזמן" (Through Time), במכוונות לעבר, להווה או לעתיד, אלא גם קבעה היבטים רבים נוספים מאישיותו. גילינו כי באמצעות שינוי ייצוג מרחבי זה של אירועים בזמן, אנו יכולים לחולל שינויים עמוקים – שהינם ג'נרטיביים ומחלחלים עד השורש – באישיות ובמוכוונות, מבלי לשנות את האירועים הבודדים הממוקמים על קו-הזמן. שילבנו בין התבניות שלמדנו מריצ'רד לתבניות הנוספות שגילינו, ומכך יצרנו את ההכשרה הראשונה בתת-אופנויות למתקדמים, אשר קיימנו במרץ, 1984.

שמנו לב כי ברבות מתבניות ה NLP, 'מיקום' הינו תת-אופנות "מניעה" עוצמתית ביותר; זה ניכר בעבודה עם קו-הזמן, עבודה על שינויי קריטריה, עבודה על שינוי אמונות וביישור נקודות מבט. לא מזמן רוברט דילטס הציע לנו דרך מעניינת להבין את הנושא: הוא ציין כי כל שלושת מערכות הייצוג העיקריות חופפות בתת-אופנות 'מיקום'. צבע, למשל, קיים רק במערכת החזותית; גובה הצליל קיים רק במערכת השמיעתית; וטמפרטורה קיימת רק במערכת התחישתית. למרות זאת, לכל הדימויים החזותיים, הצלילים והתחושות יש מיקום כלשהו בחלל. לעתים קרובות, שינוי מיקומו של ייצוג הינו הרבה יותר עוצמתי, מפני שהוא משנה את כל המערכות בעת ובעונה אחת. זהו בעצם הבסיס להשפעה רבת העוצמה שבשינוי המיקום של נקודת המבט של האדם במאוחד מופרד, ושכלולו המפורט – יישור גופני של שלושת נקודות המבט: גוף #1, גוף #2 וגוף #3.

ביוני 1985, בכינוס של NANLP שנערך בדנבר, קולוראדו, סטיב העביר מצגת בת 3 שעות בנושא קווי-זמן בשם "בדיוק בזמן". בין המשתתפים היו ווייאט וודסמול ולזלי קמרון-בנדלר, אשר ציינו את התועלת שבגישה חדשה זו.

בראיון שהעניק לירחון VAK (סתיו 1991), טאד ג'יימס אמר: "למדתי אודות קו-הזמן מווייאט (וודסמול)". כאשר סטיב פגש לראשונה בטאד, באוקטובר 1986, קיימנו סמינרים בנושא קווי-זמן מזה שנתיים וחצי. באותה תקופה, טאד תיאר לסטיב את עבודתו שכללה בחירת חוויות טראומטיות בודדות על קו-הזמן, ושינוי מוכוונות האדם על קו-הזמן הנוכחי שלהם, ביחס לאותן חוויות, על מנת לשנות את תגובת האדם אליהן.

לעתים קרובות אנשי מדברים על עבודה עם קו-הזמן כאילו שמדובר במקשה אחת. עם זאת, ישנם שני סוגים עיקריים של עבודה עם קו-הזמן, שניהם יעילים ביותר. סוג אחד של טכניקות עבודה עם קו-הזמן עוסקת בעיקר בשימוש בקו-הזמן הנוכחי. השיטה המתוארת למעלה מהווה דוגמא אחת לכך. ניתן לשנות זיכרון טראומטי הנמצא על קו-הזמן, באמצעות הכוונה מחדש בזמן, או באמצעות הוספת משאבים וכדומה. תבנית-התהליך משמיד ההחלטות, אשר פותחה מספר שנים לאחר מכן על ידי ריצ'רד בנדלר, הינה דוגמא לגישה נוספת לכך. המשותף לטכניקות אלה הוא שאין צורך לדעת הרבה אודות קו-הזמן הנוכחי של האדם כדי להשתמש בו ביעילות מוחלטת.

קטגוריה שונה לחלוטין של עבודה עם קו-הזמן עוסקת בשינוי מבנה קו-הזמן עצמו. בעבודה מסוג זה, אתה מגלה בפרטים כיצד קו-הזמן של האדם בנוי בהווה, מה ברצונו לשנות בחייו, ולאחר מכן אתה מכוון מחדש את קו-הזמן, על מנת לתמוך בסוג האדם שברצונם להיות. כאשר נערך שינוי במבנה קו-הזמן עצמו, האדם למעשה חי במערכת יחסים חדשה עם כל חוויותיו בזמן – לא רק החוויות הטראומטיות או המעצימות, אלא כולן.

למשל, אצל רוב האנשים קו-הזמן מסודר כך שהעתיד נמצא איפשהו באותו הרביע של ההבניה הוויזואלית. זה מאפשר לנו להשתמש ביצירתיות לשם בניית עתידים חלופיים עשירים באפשרויות. עם זאת, חלק מהאנשים רואים את עתידם ברביע של הזיכרון הוויזואלי. תוצאה טיפוסית אחת לכך, היא שייצוגיהם אודות העתיד הינם מפורטים וקבועים יחסית, מפני שעליהם להשתמש בדימויים זכורים כדי לייצג את העתיד. זה יכול לגרום לאכזבה רבה, מפני שלעתים נדירות המציאות העתידית מצייתת לציפיות הנוקשות והמוגבלות של הזיכרון החזותי. אם תיפתר בעיית הצבירה של אכזבות עבר, הרגשת האדם בהווה תשתנה, אך הוא ימשיך לחוות שהעתיד קבוע בצורה נוקשה, מפני שהוא עדיין רואה אותו ברביע של הזיכרון הוויזואלי. אדם אחד, אשר היה מאורגן בצורה זו, אמר: "זה הגיוני מאוד – "תבנית שינוי היסטוריה" תמיד הייתה קלה מאוד עבורי, אך היא מעולם לא שינתה את העתיד שלי, מפני שהוא עדיין היה מקובע". פתירת בעיות עבר אינה ערובה לכך שהן לא ישובו בעתיד. עם זאת, אם עורכים שינוי בקו-הזמן העתידי ומעבירים אותו לרביע של ההבניה הויזואלית, האדם יתחיל ליצור לגבי העתיד דימויים שהינם הרבה יותר יצירתיים ומשתנים, והוא יגיב בצורה אפקטיבית יותר לשינויים בעולם סביבו, כתוצאה מיצירה של הרבה יותר אפשרויות ג'נרטיביות והרבה פחות אכזבה.

למרות שבמידה מסוימת קל לשנות את קו-הזמן של האדם, נדרש מעט ניסיון כדי לדעת אילו שינויים הכי כדאי לנסות. ואת השינויים האלה יש לנסות לפרק זמן קצר, תוך כדי מתן תשומת לב מלאה לאקולוגיה. שינוי קו-הזמן מארגן מחדש – פשוטו כמשמעו – את כל החוויות שהאדם חווה בחייו, כך שיש לעשות זאת בזהירות רבה וברגישות, על מנת לוודא כי השינויים כתוצאה מהתהליך יהיו ג'נרטיביים. למעוניינים במספר דוגמאות לגבי הדרכים בהן ניתן לגלות קווי-זמן ולשנותם, ראו את הספרים שלנו Heart of the Mind, Change Your Mind – and Keep the Change, ואת קלטת הוידיאו של קוניריי, Changing Timelines (1992).

פורסם לראשונה בVAK International NLP Newsletter Vol. 10, No 1. חורף 1991-1992
מקור: https://www.steveandreas.com/Articles/brief_history.html
© כל הזכויות שמורות למתרגמים

*** טאד ג'יימס לקח את עבודת קו-הזמן מה NLP וחיבר אותה עם פרדיגמות מתחום ההונה (מיסטיקה מהוואי) ויצר את השיטה שלו בשם Time Line Therapy. ג'ון וג'ולי סילוורטון שהיו תלמידיו של טאד ג'יימס, בשלב מסויים כאשר החליטו להיפרד ממנו, יצרו עוד קצת פיתוחים וקראו לשיטת Time Based Techniques שכן טאד ג'יימס רשם את השם של ה TLT על שמו.
וכך קיבלנו סוג שלישי של טכניקות עבודה על קו-הזמן, אם כי הם דיי דומות לסוג הראשון של הטכניקות אך לא מבוססות לחלוטין על הפרדיגמות של ה NLP הקלאסי (מיקי ברקל)