איך התגברתי על הפחד שלי מ"הצעד הבא" בעזרת IEMT

הפחד מהצעד הבא IEMTמעולם לא עמדתי מול קהל, לא העברתי סדנאות, לא לימדתי ובטח ובטח שלא ראיתי את עצמי כמורה של מישהו ולכן לא הייתי בכלל מוכן למה שעמד לקרות לי. רגע לפני שאשתף אותך בתהליך שעברתי, בהפתעה שקרתה לי, ובשיעור הגדול שהצמיח אותי מעבר לתקרת הזכוכית, כך שאולי גם לך תהיה קפיצת מדרגה לצעד הבא שלך, הנה קצת רקע עלי:

אני בן 39, ואבא של ליאם בן ה 9.
ומאז שאני זוכר את עצמי, אני עובר תהליכים ושאלות של "מי אני?" "למה אני כאן" וכו וכו.

אחרי שהתחלתי לחפש את עצמי בתחומים כמו מחשבים (טכנאי וניהול רשתות מחשבים), התנסות קצרה מאוד כמדריך טיולים, ואפילו מסגור תמונות, מצאתי את עצמי בשנים האחרונות עובר תהליך התפתחות אישית שכלל הכשרה כמנחה NLP ואף הוכשרתי כ Master of NLP. עברתי גם קורסים שונים שכללו עבודה עם מטאפורות, תקשורת והשפעה בשיחה היומיומית ועוד.

בעיצומו של אחד מקורסי ה NLP , הוזמנתי להשתתף בסדנה של אחד, "אנדרו מאנגליה", שהמציא שיטה לטיפול באנשים דרך תנועות עיניים. שאלתי את עצמי וגם את מי שהזמין אותי: "למה אני צריך עוד משהו? מה, לא מספיק מה שאני יודע עד היום ועושה עבודה נפלאה עם אנשים?"

התשובה באה מיד. אין סיבה לא לדעת עוד. ההפך, ככל שיש יותר ידע, יש יותר אפשרויות, אז הלכתי על זה.
היו אלה ארבעה ימים מופלאים, ששינו את כיוון הקריירה שלי, כמו שתפסתי אותה עד אז. ההשפעה של השיטה והפילוסופיה שמאחוריה, ושל האדם עצמו, מהדהדים בי עד היום, כמו תדר שמתאים לתדר, שהוא אני (לא אומר זאת מבחינה רוחנית). לכן החלטתי גם שאני חייב להעביר את הידע הזה הלאה.

לאורך כל ההכשרות שלי בשנים האחרונות, דבר אחד התברר והתבהר לי, משהו שידעתי כבר קודם, אבל טושטש לאורך השנים. אני אוהב ללמד. להסביר, לתת ולהעביר ידע. לכן ההחלטה לטוס ללונדון, לעבור את ההסמכה כמורה בשיטת ה- IEMT, הייתה לי מאוד ברורה וקלה.

לאחר שסיימתי בלונדון את הכשרת הטריינר בשיטה, , אצל מייסד השיטה, אנדרו אוסטין, מצאתי את עצמי, אולי כמו כל אחד שרוב חייו היה שכיר ועכשיו הוא מתחיל את דרכו בקריירה העצמאית, כי זה הצעד הבא, מול עולם מפחיד, מלא באפשרויות להצליח ומלא עוד יותר בהרבה אפשרויות להיכשל.

אני לא יודע אם אתם מכירים את הרגעים הללו, שבהם אתה מתחיל לפקפק בעצמך, האם אתה בכלל מסוגל להתמודד עם "הצעד הבא" הזה? אולי זה גדול עלי? אולי זה לא בשבילי? האם אני יכול להקים עסק עצמי? האם אני בכלל מסוגל? זה הרי גדול עלי, מי אני? מי בכלל יבוא אלי? למה שיבואו אלי? ובכלל זה קנה מידה אחר לחלוטין ממה שעשיתי עד עכשיו – מי אני שאלמד ואכשיר אנשי מקצוע בעלי ניסיון של שנים על שנים??

"הכשרת אחרים מצריכה ידע רב ומיומנויות בשלל תחומים כמו עמידה מול קהל, יכולות וורבליות מתקדמות, רמת ידע עמוקה בתחום, לדעת לשווק, למכור, לתקצב, לדאוג למקום להעברת הקורסים, ליצור חוברות, להדפיס, לסדר לוגיסטיקות, לוודא סטנדרט מצופה וגבוה מהאנשים לאחר ההכשרה ועוד ועוד ועוד…" צרחו לי הקולות בראש, והסרטים לא נתנו לי מנוחה.

ואז זה קרה…
מכירים את זה שאתם מחכים שמישהו יגלה אתכם? שמישהו יבוא ויקפיץ אתכם "לצעד הבא" שלכם?
אז… לקורס ההכשרה כמורה מוסמך בשיטת IEMT נסעתי ביחד עם המורה שלי ל NLP. ובסוף הקורס, עוד בלונדון עצמה, כמו בסיפור סינדרלה, קיבלתי הצעה, הצעה שאמרו לי עליה: "צריך להיות דביל מושלם" כדי לוותר עליה לא כל שכן להתלבט לגביה.

הוצע לי, על ידי מיקי ברקל, הבעלים והמייסד של רשת מכללות NLP לשם שינוי, להצטרף לעשייה משותפת על מנת לקדם את תחום ה-IEMT בישראל.

"אותי? אני?? מה?? איך ??? למה??? לא… רגע.. תן לחשוב על זה… איך יכול להיות?" צרחו הקולות בראש: "שניה, זה מהר מדי… מה אם…? ומה אם…? ומה אם???"   עד כדי כך היה ההלם הראשוני שלי, שתפסתי כזו שפעת, ששאר הימים שהשארתי לי כדי לטייל באנגליה אחרי ההכשרה, עברו כשאני עם חום גבוה, כאבים בכל הגוף, ישן או מחפש בית מרקחת ותרופות.

אחרי ההלם הראשוני הזה, מההבנה ש"תכלס, אני לחלוטין מהחלוצים של שיטה חדשה בארץ ואולי אפילו בעולם" התחילו לעלות עוד פחדים וחששות, אלו שסיפרתי עליהם בהתחלה. עלה בי אותו פקפוק ראשוני בעצמי, אותם קולות וסרטים מוכרים עד כאב ואותם אלו שהשאירו אותי תקוע רוב חיי.

"מה? אני?
אני באמת אוכל לעשות את כל מה שצריך לעשות מעכשיו?
ומה בכלל צריך לעשות מעכשיו?
האם לקחת את ההצעה ולעשות את שיתוף הפעולה?
הרי אף אחד לא מכיר אותי, אני עוד לא ידוע בארץ באף חוג, לא כמטפל ובטח לא כאוטוריטה, וכבר אני מקבל הצעה שכזו?
אולי זה לא מגיע לי בכלל? אולי מישהו מנסה לדפוק אותי? אולי… "

צצו ועלו השאלות מתוך הפחד, הכה מוכר וכואב.

ואז, באחת משיחות הלילה המאוחרות, עלתה לי מחשבה מעניינת:
"אולי מישהו באמת רואה בי פוטנציאל שאני עדיין לא רואה"?
אולי מישהו באמת מאמין בי יותר משאני מאמין בעצמי"?

הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה שכשאני חושב על ההזדמנות הזו שנפתחה בפני, מיד עולה לי פחד וסרט שרץ בראש.

הסרט הוא בעיקר על הקושי האישי שלי להתמודד מול אותו אדם, שפתח לי את ההזדמנות.
לדוגמה, כיצד אתמודד מולו בנושאי התרגום של השיטה לעברית? מי אומר את המילה האחרונה? מי קובע? מי מחליט? "מי צודק"? ועוד שאלות כאלו.
מכיוון שמדובר באדם בעל ניסיון רב, עם רקע נרחב ופוֹר גדול מאוד עלי, גם בהכשרת אנשים וגם בתחום העסקי, אני חש עצמי כקטן לידו. כך, אני… תופס אותי.

ולמרות שאני יודע בשכל שלי, בהגיון שלי, שזה לא באמת כך, שהוא רואה אותי כגדול וכיכול – אני לא מרגיש כך, ובדו-קרב שבין ההיגיון לרגש, הרגש תמיד מנצח.

כמובן, שכטריינר, כמורה, הנחתום חייב להוכיח, שעיסתו שווה משהו, ולו אפילו לעצמי, תפסתי פה את ההזדמנות המצוינת להעביר את עצמי סשן בשיטה שאני מכשיר בה אחרים. וכך שאלתי את עצמי – אם לקוח היה מגיע אלי עם בעיה דומה כיצד הייתי פועל אתו?
הדבר הראשון שהשאלה יצרה היה ריחוק מהבעיה, מהקושי, מהפחד הגדול. כך שיכולתי עכשיו לבחון את החוויה השלילית שלי יותר בבירור, במופרד מהעומס הרגשי שיוצר את חוסר ההחלטה שלי מלכתחילה.

שמתי לב שהרגש השלילי שלי, הפחד שמנע ממני לקחת החלטה, הוא פחד מאוד מוכר. מה שמיד הדליק אצלי את הנורה – "הפרוטוקול הראשון של שיטת ה IEMT בשחרור מהטבעות רגשיות", חייכתי לעצמי.

על מה בדיוק אני מדבר?
אז ככה… כשאנו נמצאים בהצפה רגשית, בדרך כלל יהיה לנו קשה לחשוב בהגיון, לעבוד עם עצמנו, לעשות לעצמנו תהליכים. אחד הדברים שאני אוהב בשיטת ה IEMT הוא המובנות הפשוטה שלה שמאפשרת לכל אדם המוכשר בשיטה לעשות עבודה עם עצמו, גם כדי לפתור את אותה הצפה רגשית, וזה מה שעשיתי.

וכך, בעודי משתמש בפרוטוקול הראשון של ה IEMT לשחרור הטבעות רגשיות –זיהיתי זיכרון מגיל 22, זיכרון של אירוע שהטביע בי את חותמו. אירוע שהדהד לי את המפה הרגשית שלי, שדרכה למדתי איך לפחד באירועים מסוימים, כמו לדוגמה בקבלת החלטה משמעותית שכזו לגבי "הצעד הבא" שלי.

נזכרתי באחת הדמויות המרכזיות שהיו בסביבתי באותה התקופה. באופי שלו, בדרך החשיבה השלילית שלו, חוסר הביטחון האישי שלו, שבא לידי ביטוי בביטחון עצמי מופרז. עם מבט שכל הזמן אמר לי: "אני אדפוק אותך מתישהו!"

הזיכרון הזה, בשילוב תהליך התשאול מהפרוטוקול, העלו זיכרון נוסף, קדום יותר, מבית הספר היסודי. שבו אני רואה ילד מהכיתה שלי קורע לגזרים את הקלפים שנתתי לו כי רציתי בחברתו, דבר שיצר אצלי משבר אמון כל כך גדול וככל הנראה הטביע בי את הפחד מלבטוח באנשים בכלל.

הזיכרונות הללו אשר שירטטו את המפה הרגשית שלי, וככל הנראה הטביעו בי את חוסר היכולת שלי לבטוח באנשים, הקשו עלי לסמוך על הצעה ש "צריך להיות דביל מושלם" כדי לסרב לה, כדברי המכר שלי. אותה הצעה אשר בשכל, אני יודע, שתקדם אותי בצורה מטאורית, יותר מכל אפשרות אחרת. הצעה שבמקום שבו אני נמצא, בתחילת הקריירה העצמאית שלי, תהווה את קרש הקפיצה המשמעותי ביותר "בצעד הבא" שלי.

אחרי מספר דקות של עבודה בעזרת תהליכי IEMT, שחררתי את אותן הטבעות רגשיות, כך שככל שניסיתי לחזור ולחוות את הפחד, גיליתי שהוא בעצם לא לופת ואוחז בי באותה עוצמה. מה שנשאר הוא רק פחד ברמה של זהירות. כמו פחד של "תחצה את הכביש בזהירות" ולא "אל תחצה את הכביש בכלל".
תחושת העוצמה והמסוגלות שליוו אותי בעקבות זאת, אפשר לתאר אותה רק כאבנים גדולות שירדו מהלב ומהראש בו זמנית. כהשתחררות משרשרת עבה, שקשרה את ידי וצווארי ושמנעה ממני ללכת קדימה.

המסקנה הראשונה שאני מגיע אליה בעקבות השחרור של ההטבעה הרגשית הזו היא שאני תמיד יכול לשבת רגע, ברגעים של פחד, ולעשות עבודה שקטה של טכניקה קטנה גדולה ולשחרר את המקום שמשאיר אותי מאחור ולשעוט קדימה.
ומיד התפניתי לעבוד על הזהות העצמית שלי, על כך, שאני תופס את עצמי כקטן ליד אותו אדם, שפתח בפני את ההזדמנות המופלאה הזו.

אחרי עבודה אישית על שחרור הטבעת הזהות, ובדיקה עצמית, שמתי לב שהפחד והחשש שהיו שם רק לפני כשעה וקצת, פתאום אינם. ואפילו לא הצלחתי לשחזר אותם.
יתרה מזו, גם אותה תפיסה עצמית של עצמי כקטן, איננה, פתאום אני מרגיש אחרת, צלול יותר בחשיבה שלי, מרגיש שחרור, ממשהו שהחזיק בי בחוזקה ולא איפשר לי לקבל החלטה. מרגיש שבעצם למה לא? ברור שהכל אפשרי והכל יכול לקרות, במיוחד אם אני לא אמנע מזה לקרות 🙂

אז המסקנה השנייה שלי היא, בעצם, שגם אם משהו מפחיד, נראה "גדול עלי", נשמע כבלתי אפשרי בשבילי, ומרגיש כאילו אני לא מסוגל, זה לא אומר, שלא ניתן לעבור דרך הפחד הזה ולהגיע להישגים, שלא חלמתי עדיין להגיע אליהם. כל אחד שימצא את הדרך שלו להיפטר מהפחד, אני מצאתי את הטכניקה הקטנה שלי.

נכון לכתיבת שורות אלה, ולמרות שכבר החלטתי קודם, שלא לקחת את ההזדמנות הנדירה הזו (מתוך חשיבה שנוהלה על ידי הפחד), החלטתי שאני כן קופץ למים ומאפשר לעצמי עתיד טוב יותר, ואת האפשרות ללמוד ולהתפתח.

מה היה יכול לקרות או לא לקרות, אם הייתי משאיר את הפחד כמו שהוא, הא?
אני תופס את ההזדמנות הזו בשתי ידיים.

דב מידן – שינוי ממבט ראשון
טריינר IEMT , מנחה NLP, עבודה עם מטאפורות ועוד
דוא"ל: changeatfirstsight [at] gmail. com

לפרטים נוספים על הכשרת IEMT בישראל לחצו כאן

אנשים שנהנו מהמאמר הזה קראו גם את הפוסטים הבאים:

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *