7 סימנים שגדלתם עם הורים עם התנהגויות מרעילות

כדי לנוע בקלילות בחיים האלה, כדאי שהמטען הרגשי שאנו סוחבים יהיה קל עד כמה שניתן.
כשאנו סוחבים איתנו מטען רגשי כבד מהעבר, אנו מקשים על עצמנו להתמודד ביתר קלות עם ההוה ויוצרים לעצמנו (וגם לילדנו) קושי גדול יותר בהשגת העתיד הרצוי לנו.

המטען הרגשי שאנו סוחבים לרוב נוצר מתוך הסיטואציות שעברנו בילדותנו. כמובן שאם היה לנו אירוע טראומתי בעבר, אז על אחת כמה וכמה. יחד עם זאת, במאמר הזה אני לא אדבר על אירועים טראומטיים אלא על החיים הנורמטיביים, הרגילים (לכאורה) שעברנו. ויתרה מכך, יש מצב שלהורים שלנו היה משקל גדול ביצירת המטען הרגשי הזה שאנו סוחבים.

אז להלן 7 סימנים שמעידים על כך שגדלתם אצל הורים עם כוונות טובות (אולי) אבל התנהגויות בעייתיות. (ב1989 כתב סוזן פורווארד ספר שנקרא הורים רעילים – Toxic Parents) וזה גורם לי גם לחשוב על ההורות שלי.
אז יש לכם כאן לא רק הזדמנות לזהות באם אתם גדלתם אצל הורים עם התנהגות רעילה, אלא האם גם לכם כהורים יש התנהגויות כאלה לילדים שלכם (זה כבונוס)

חשוב מאוד לציין שמקריאת המאמר ובכלל זה הכותרת שלו –עלול להיווצר דיסוננס פנימי אצל חלק מהקוראים, ואולי אפילו רגשות אשמה. חשוב מאוד לדעת שרגשות אשמה אלו והדיסוננס הם תוצר של לכאורה התנגשות בין שני רעיונות – מצד אחד ההורים אוהבים אותי מצד שני יש להם התנהגויות מרעילות שפגעו בי.

כהורה, אני יכול לומר לכם שבעודי מאוד מאוד אוהב את הילדים שלי, אני גם ער הרבה פעמים להתנהגויות הבעייתיות שלי כהורה, וגם לא תמיד אני יכול לשנות אותן או להתאים אותן – אני בן אנוש וככזה אני גם טועה הרבה פעמים – אבל בזכות זה שאני אנושי יש לי את היכולת לזהות, להתנצל, ולשנות.

מטרת המאמר הזה איננה להביא לחיץ, כעס או הטלת אשמה בהורים שלנו אלא להיפך – מטרת המאמר היא לתת לנו, לכל אחד מאתנו, את היכולת לזהות את המקומות שבהם אנחנו פועלים בצורה בעייתית – ולקחת אחריות על החיים והרגשות שלנו – ולעשות שם שינוי!

משחק מילים יפה שראיתי על המילה אחריות בעברית אומר: אחר(ה)יות – זה אחר – היות, להיות אחרת. באנגלית אפשר לפרק את המילה אחריות Responsibility – למילים: Response-Ability – היכולת להגיב, ובעניין הזה – להגיב שונה. לא באוטומט. וזו בעיני אחריות באמת.

אז אחרי ההקדמה הזו, בואו נצא לדרך ונלמד לזהות את 7 הסימנים לכך שגדלנו עם הורים בעלי התנהגויות מרעילות. ואנו סוחבים עמנו מטען רגשי מיותר, אשר מקשה עלינו את המסע של החיים:

אבחנו את עצמכם, ואם זיהיתם שאכן אתם סוחבים מטען רגשי מיותר – אני ממליץ לפנות לבעלי מקצוע, או אפילו אלי לתהליך, בהקדם, על מנת לשחרר את המטען הזה.

או להצטרף לסדנת ה "3DAYS – מגשימי החלומות" 

1. יש לך קושי ביצירת אמון במערכות יחסים

באופן עקרוני, כילדים אנו בדרך כלל מפנימים את הדוגמה שיש לנו בבית למערכות יחסים, נכון שיש דוגמאות נוספות, וזה לא דבר מוחלט וסופי. יחד עם זאת, הנטייה של רוב בני האדם היא לדגום את החיים בבית ל – "ככה נראות מערכות יחסים".
עכשיו, אם במערכת היחסים בבית, עם ההורים, אלו שאמורים לתמוך בנו, אלו שאנו אמורים לסמוך עליהם לחלוטין (בטח ובטח בשנים הראשונות לחיינו) היו התנהגויות שמהן חווינו פגיעה. פגיעה שאליה מלוות תחושות של חוסר אמון, כאב, פחד וכד..
תת-המודע שלנו יצר "הטבעה רגשית" של האירועים הללו. (הטבעה רגשית = זיכרון עם מטען רגשי שלילי) ובמשך השנים פיתחנו בצורה לא מודעת סדרה של הרגלים והתנהגויות (ויש יאמרו אופי)שמטרתם להימנע מלהרגיש את אותו הרגש שוב. אני קורא להרגלים הללו – דפוסי פיצוי התנהגותיים.

דבר זה יוצר התנהגויות 'חבלה-עצמית' אשר דרכן אנו פוגעים לעצמנו במערכות היחסים, התנהגויות כגון: תלותיות מוגזמת, חוסר אמון, יצירת מערכות יחסים עם אנשים הלא נכונים, חשדנות, נבואות על בגידה שמגשימות את עצמן ועוד.

2. יש לך קושי רב בקבלת דחיה או כישלון

קושי בקבלת דחיה או כישלון בדרך כלל מעיד על אדם אשר זקוק לאישורים חיצוניים, וזה מעיד בתורו על ערך עצמי נמוך. אם לא עשינו עבודה עם מטפל או מנחה מקצועי במהלך בגרותינו, הערך העצמי שלנו נבנה בהיותנו ילדים מהאופן שבו ההורים שלנו התייחסו אלינו. עד כמה הם פירגנו לנו. ובעיקר איך הם (ולפעמים גם הסביבה) פעלו כאשר כשלנו במבחן או בעשיה כלשהי.

הורים שהגיבו לפי העיקרון הבעייתי של: "מבחן התוצאה הוא המבחן הקובע" – יצרו אצל הילד שלהם חיבור (לא אמיתי) בין הערך העצמי שלו כאדם ובין הערך של העשיה שהוא עשה בדרך אל התוצאה.

מכיוון שהתוצאה מעידה אך ורק על הדרך שעשינו אל התוצאה, ובכך נותנת לנו משוב לתיקונים שעלינו לעשות בדרך (בפעולות) החיבור בין התוצאה (השלילית וגם החיובית) אל מי שאנחנו, אל הזהות שלנו. משפיעה באופן ישיר על תפיסת הערך העצמית שלנו.

וזה פוגע באופן ישיר בערך העצמי ובא לידי ביטוי בצורך שלנו כבני אדם באישורים חיצוניים, או מצד שני בדפוס פיצוי הופכי של דחיית פירגונים ומילים טובות והתמקדות על כל מה ש"לא היה טוב". ערך עצמי נמוך, חוסר בעמוד שדרה, פחד מקבלת החלטות ועוד

ההתנהגויות הללו, והצורך הפנימי באישורים חיצוניים (גם אם אנו לא מודים בכך) מערימים עלינו קשיים במסע החיים שלנו, בדרך להגשמת החלומות שלנו.

3. יש לך תגובות קיצוניות אוטומטיות שבדיעבד מפתיעות או מאכזבות אותך

בדרך כלל תגובות מוקצנות אוטומטיות, הינן תגובות שנלמדו בילדות, לרוב מההורים או מאנשים אחרים שאנו הערכנו כילדים. התגובות הקיצוניות הללו לרוב גם לא תואמות את הגישה שלך או התפיסה העצמית שלך ויוצרות אצלך רגשות אשם ולפעמים גם בושה.

דרכי הביטוי של כעס, עצב, אכזבה וכד שהינן לפעמים מכוונות אל האדם הלא נכון או שבאות בצורה מוגזמת ולעיתים אף חסרת פרופורציה ואולי גם לא הגיונית, עשויות להעיד על מספר דברים:
א. דגמנו התנהגות דומה מההורים שלנו (או אנשים שהערכנו כילדים)
ב. אף אחד לא לימד אותנו כיצד להגיב בצורה בוגרת, אסרטיבית, תואמת מציאות – בתקופה שבה גדלנו ועיצבנו את האישיות שלנו
ג. התקפה כהגנה – הדרך היחידה שיש לנו להגיב לאירוע שמעורר אצלנו תחושת סכנה שאנו עלולים להרגיש רגש (שנוצר בהטבעה רגשית) שאנו שנים דוחקים אותו הצידה ולא מעוניינים לגעת בו. כי אנו מפחדים שנתפרק עם ניגע בו.
התגובות הללו יוצרות בדרך כלל רגשות אשמה, בושה ולפעמים גם תסכול רב שמונעים מאיתנו לשנות את זה.
ככל שיש לנו את החוויות הללו יותר, כך אנו מעמיסים על עצמנו עוד רגשות שליליים, בנוסף לקשיים הרגילים של החיים.

4. יש לך נטייה לשים את הצרכים הרגשיים שלך אחרונים

אם יש לך את הנטייה לשים את הכאב והפגיעות שלך בצד, מכל מני סיבות. או את הצרכים הרגשיים שלך בעדיפות אחרונה. זה עשוי להעיד על כך שבתקופת ההתפתחות הראשונה שלך, בבית, גדלת עם הורים בעלי תקשורת אגרסיבית, מניפולטיבית או הרסנית בדרך אחרת. ששמו את הרגשות שלהם קודם. לא נתנו לגיטימציה לרגשות שלך. לא הכירו בהם, לא נתנו להם מקום.

דוגמאות כגון: הילד בוכה וההורה אומר לו: "מה אתה בוכה, זה לא נושא לבכי בכלל" – תגובה כזו בעצם יוצרת ביטול של התגובה הרגשית של הילד, ומתוך זה גם הרבה פעמים ביטול של ה"עצמי" של הילד. במקום להכיר בתגובה הרגשית של הילד, לתת לה מקום, להכיל אותה וללמדו מה ניתן לעשות אחרת, איך ניתן להגיב בצורה אפקטיבית יותר למטרות שלו.

סיכוי גבוה גם שההחלטות הרגשיות שלך מונעות ממחשבות כגון: "מה הם יחשבו" או "איך הם יגיבו" ולא מתוך "מה אני צריך".

כך שנוצר מצב שכעסים, אכזבות, כאב ופגיעות שלך נדחקים על פי רוב הצידה. במקרים אחדים זה מתפרץ במקומות הלא נכונים ועל האנשים הלא נכונים ובמקרים אחרים כשזה מתפרץ על האנשים הנכונים זה עלול להיות לא פרופורציונלי או שהתגובה שלהם תהיה קיצונית מלווה באכזבה, מכיוון שהם התרגלו למבנה התנהגותי ספציפי מכם, וברגע שאתם מתפוצצים, הם לא מבינים למה – ומאשימים אתכם בהתנהגות בעייתית.

5. יש לך תחושה של נתק עם עצמך

תחושות של כעס עצמי, נתק עצמי, אכזבה עצמית ואפילו שנאה עצמית עשויות לנבוע מתוך הטבעות זהות (= אירועים רגשיים שבהם זהות עצמית מסוימת הוטבעה על גיל מסוים ולכאורה הפסיקה להתפתח. אך מפני שבשפה היומיומית זה מאוד מבלבל אנשים לא ערים לזה.

כשאדם אומר: "אני כועס על עצמי". יש אשליה שהאדם (נאמר בן 34, כועס על עצמו בן ה 34)
אבל יכול מאוד להיות (ומניסיון של עבודה עם לא מעט אנשים רואים את זה) שיש לנו יותר מדמות אחת בתת-המודע: יכול להיות שה-"אני" שכועס, הוא דמות בת הגיל המקורי (נאמר 34 כמו בדוגמה) אבל ה"עצמי" שעליו כועסים, הוא דמות בת 14 שעברה אירוע רגשי כלשהו ולא הגיבה כפי שאנו חושבים שהיה עלינו להגיב. הכעס הזה נמשך שנים, רק שרמת תת-המודע זה כעס על זהות בת 14. שנשארה שם, באירוע ההוא.

במקרים רבים זהו עלול להיות גם ביטוי של ההכזבה או הכעס של ההורה כלפי הילד – ובן ה34 רק נושא עימו את הכעס הזה, כמטען רגשי שלילי, אשר מעמיס עליו.

רגשות של כעס עצמי, נתק עצמי, אכזבה, אשמה ואפילו שנאה עצמית – מובילות בדרך כלל להתנהגויות הרסניות אשר מקשות עלינו להגשים את החלומות שלנו. תוקעות אותנו במקום ומוכיחות לנו שוב ושוב למה להמשיך לכעוס על עצמנו. בזבוז אנרגיה מטורף, שבמקום להשקיע אותו בהגשמת החלומות שלנו, אנו משקיעים בהרס עצמי והתנהגויות מחבלות.

6. יש לך קול ביקורתי קיצוני במיוחד

יש שני סוגים של קול ביקורתי קיצוני – הקול האישי והקול של אחד ההורים.
במקרה של קול ביקורתי קיצוני שנשמע כמו הקול שלך, זה בדרך כלל מעיד על ערך עצמי נמוך, שלרוב נובע מחוסר תמיכה או גיבוי בתקופת הילדות. כשילד חווה הרבה כשלונות ואין מי שיתמוך בו שם, יכוון את תשומת ליבו לדברים החיוביים, יחזק את תחושת הערך העצמית של הילד – הוא הופך למבוגר עם ערך עצמי נמוך, אשר בא הרבה פעמים לידי ביטוי ע"י קול ביקורתי קיצוני.

במקרה של קול ביקורתי שנשמע כמו אחד ההורים שיורד ומבקר את האדם, זוהי הטבעה זהות של האופן שבו אחד ההורים פעל עם הילד, הגיב אליו, דיבר איתו. לפעמים הורים שיש להם ציפיות גבוהות מדי מראים לילד תגובות של אכזבה מהילד, דבר שפוגע גם בדימוי וגם בערך העצמי – וכשההורה מוסיף גם דברי ביקורת לרוב, במקום דברי שבח. הבוגר מחזיק שנים אחרי, את הקול הביקורתי קיצוני של ההורה.

הדבר גם יוצר אמונות מגבילות בסגנון של: אני לא טוב מספיק, אני אפס, אני כישלון, אני לוזר וכד..
אשר בתורן יוצרות התנהגויות מחבלות והרסניות.

7. יש לך נטייה להצדיק את ההתנהגויות של ההורים שלך

הרבה פעמים ילדים רגילים לאופן שבו ההורים שלהם מתנהגים עימם, למרות שיכול מאוד להיות שההתנהגות של ההורים איננה ראויה, יכול להיות שהם תוקפניים – ובכך יוצרים סביבה לא הכי בטוחה, יכול להיות שהם מבזים, ואפילו מתעללים מילולית או פיזית. יש לא מעט מקרים שבהם
שבגלל שהתרבות מלמדת שעלינו לאהוב את הורינו, שהדרך היחידה של הילד לסדר את הקונפליקט (הדיסוננס) בראש הוא פשוט לקבל ש"ככה זה". או "ככה נראית אהבה" וכד.

אם יש לך את הנטייה להצדיק את ההורים על ההתנהגות שלהם: "אני הייתי ילד קשה", "הייתי ילד בעייתי" וכד.. הרבה פעמים זה מעיד על רגשות אשם גדולים מאוד ו/או בושה.

אח"כ גם מחכים את ההתנהגויות הללו עם הילדים שלנו כהורים, ונבהלים ש"הפכנו להיות אמא או אבא שלנו" ויש גם על זה רגשות אשם.

ועל רגשות אשם והאופן שבו הם תוקעים לנו את החיים, אכתוב באחד המאמרים הבאים,

אז אם זיהית שיש לך את אחד או יותר הסממנים האלה, יש לך שתי אפשרויות – הראשונה היא להאשים את ההורים שלך, ולהשאר בתקיעות
או לעשות תהליך שיעזור לך לשחרר את כל המשקעים הללו של העבר.

בסדנת 3DAYs- מגשימי החלומות, כל החלק הראשון של הסדנה מוקדש במיוחד לשחרור של כל המטענים הרגשיים הללו. מכיוון שהדרך להגשמת החלומות שלנו, גם ככה לא תמיד קלה, יש לה את המהמורות שלה, את האתגרים, העליות והירידות.

ברגע שנשחרר את משקעי העבר, אשר מכבידים עלינו כמו שלשלאות עם משקולת 1 טון, ומאיטים אותנו הרבה פעמים עד כדי עצירה במקום, נוכל לנוע ביתר קלילות אל עבר החלומות שלנו.

לחיי ההצלחה והגשמת החלומות.
קדימה הצלוח'ס
מיקי ברקל

נ.ב

אשמח לקרוא את המחשבות שלכם בנושא,
דעתכם, הניסיון שלכם, והתובנות שלכם מהמאמר.

אנשים שנהנו מהמאמר הזה קראו גם את הפוסטים הבאים:

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *