למה להתייחס לנסיון התאבדות כניסיון לרצח?

הפסיכולוג מייקל קארסון, כותב במגזין האינטרנטי Psychology-Today שניתן להתייחס אל התאבדות, כסוג של רצח.

אם נחשוב על זה רגע, יש מצב שיש לזה יתרון טיפולי כאשר עובדים עם אנשים אובדניים בפרט, ועם אנשים הסובלים משנאה עצמי או רחמים עצמיים בכלל.

בגישת ה IEMT, כאשר אנו שומעים משפט כגון: "אני שונא את עצמי" – אנו מתייחסים לזה כאילו יש שני ייצוגים פנימיים לשני כינויי הגוף: "אני" שמרגיש את השנאה ו"עצמי" שאותו שונאים.

ע"י תשאול בשיטת התשובה הקופצת, "ובן כמה "אני" שמרגיש את השנאה"?
ו-"ובן כמה "עצמי" השנוא?"

לעיתים קרובות הלקוח מופתע מהשאלות עצמן.

לקוח אחד שעבדתי עימו אמר: "אני כועס על עצמי"

כששאלתי אותו לגיל של "אני" – הוא נתן את גילו האמיתי (40)
אך כששאלתי אותו לגילו של "עצמי" – הלקוח הופתע לגלות שאותו "עצמי" שעליו הוא כועס, הוא בן 16.  אחרי תשאול נוסף, הסתבר שהלקוח סוחב כעס גדול על מעשה שהוא עשה בגיל 16, או יותר נכון, מעשה שהוא לא עשה בגיל 16. ומאז החוויה הפנימית שלו, הלא-מודעת שלו את "עצמי" נשארה "תקועה" כבן 16.

הכעס וההלקאה העצמית של 24 שנים, פתאום נראו מיותרים לחלוטין – דבר שבתורו שינה את האופן שבו הלקוח תפס את עצמו – והכעס החליף את עצמו ברגשות בושה..

רגש כעס שמחליף את עצמו ברגש בושה, הוא מקרה לא נדיר בתהליכי IEMT.  אנדרו אוסטין זיהה מספר רגשות שיש להם נטיה להחליף ביניהם בעודנו מעבירים פרוטוקולים של IEMT לשחרור מתחושות של אשמה, בושה, כעס, שנאה וכו'

בושה בדרך כלל הינה רגש שנוצר כשאנו "עוברים על החוקים ונתפסים" (כמובן שהכל בעיני רוחנו – לא באמת קשור לסביבה), כך שביררנו על מה רגשות הבושה והמשכנו לעבוד על הנושא הזה…

הכעס על עצמו כבר לא היה.. ובתשאול נוסף, החוויה הפנימית שלו את "עצמי" התיישרה עם הגיל הנוכחי שלו. "עצמי בן 40"

הנקודה המעניינת כאן, ואם נחזור לנושא התייחסות לניסיון התאבדות כאל ניסיון לרצח, הוא שיש ייצוגים פנימיים לשני הצדדים "אני" ו-"עצמי"  והם ייצוגים פנימיים.

קארסון מציע שבעבודה עם אדם אובדני, יש מצב שיש ייצוג פנימי אחד ל-"רוצח" וייצוג פנימי אחר ל-"נרצח" – ואם נתייחס לשני הייצוגים הללו, העבודה שלנו יכולה להיות שונה עם כל ייצוג, ובכך לתת הזדמנות לאדם שמולנו לעבור את התהליך שהוא עובר ולהשתחרר מהרגשות שמפעילים אותו.

"בדרך כלל" מוסיף קארסון "מטפלים מתייחסים אל לקוח אובדני כאל קורבן ובכך מפספסים את הצד שרוצה להרוג".
במקרה של בעל מכה ואישה מוכה, לקורבן יש הזדמנות לעזוב את הבית – אם תעשה עימו עבודה טובה. במקרה של ניסיון התאבדות גם ה"בעל המכה" וגם ה"אישה המוכה" גרים תחת אותו העור. כך של"קורבן" אין ממש אפשרות לעזוב או לברוח.

כך שעלינו כמטפלים להתייחס גם לצד שרוצה להרוג, נעזור לו לגלות את הסיבות שמניעות אותו, ונעזור לו לשחרר את הרגש החזק שמפעיל אותו (וזאת ניתן לעשות ע"י פרוטוקול שחרור הרגש בשיטת ה IEMT ) – ומצד שני נעזור לצד ה"קורבן" לחזק את עצמו ע"י פרוטוקול הזהות ב IEMT. בעצם נתנו עזרה והתייחסות לשני הצדדים, משם לעשות תהליכי חיבור וגישור ביניהם הדרך הרבה יותר קלה.

קדימה הצלוח'ס
מיקי ברקל

אנשים שנהנו מהמאמר הזה קראו גם את הפוסטים הבאים:

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *