הפחד הגדול ביותר שלנו

הפחד הגדול ביותר שלנו

* פראפרזה על דבריה של מריאן וויליאמסון: "הפחד הגדול ביותר שלנו.." מספרה "בחזרה לאהבה"
 
הפחד הגדול ביותר שלנו הוא לא שיגלו שאנחנו לא מספיק טובים, כשלונות, מכוערים או טפשים – למרות שלפעמים זה נדמה לנו.
זה גם לא הפחד לגלות שאנחנו באמת כאלה – למרות שאנו עובדים קשה על להסתיר את זה מאחרים ובעיקר מעצמנו.
הפחד הגדול ביותר שלנו הוא שנגלה עד כמה אנחנו מופלאים, מדהימים ומושלמים (למרות כל הפגמים).
 
"זה האור שבנו – לא האפלה שבתוכנו- שמפחיד אותנו יותר מכל" – אומרת ויליאמסון
 
אנו שואלים:
"איך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות מופלאים – כשהתוצאות שלנו לא מוכיחות את זה?
איך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתחבר לעוצמה הפנימית שלנו – כשהסביבה שלנו משקפת לנו אחרת?
איך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות מאושרים – כשאנשים (וחיות) נפגעים מסביבבנו כל הזמן?
ושאלת השאלות – איך נרשה לעצמנו לגלות את כל זה מבלי להרגיש טיפשים שהסתרנו את זה מעצמנו כל הזמן הזה?!?
כשאני גיליתי בגיל 26, כמה פשוט זה להיות מאושר, אי שם בסדנה באנגליה
התחלתי לבכות כמו ילד קטן. בכיתי בטירוף, בכיתי בכאב
לפתע ניגש אלי אחד המשתתפים ושאל אותי: "למה אתה בוכה כל כך מיקי?"
– "כי גיליתי שביזבזתי 26 שנים על דכאונות מפגרים, שרפתי 26 שנה מחיי לחינם,
כי יכולתי להיות מאושר בשנים הללו, למרות ואף על פי הכל"  עניתי
הוא חייך אלי ואמר: "ומה אני אגיד? גיליתי את זה רק עכשיו, בגיל 56"
ושם לי את הדברים בפרופורציה הנכונה.
 
אז כשאנו שואלים את עצמנו את השאלות התוקעות, אני טוען בדיוק ההיפך:
– המופלאות שלנו תביא אותנו הרבה יותר מהר לתוצאות שאנו רוצים.
– העוצמה הפנימית שלנו, תשקף לנו אחרת את הסביבה.
– האושר שלנו יהיה הלפיד שיאיר את הדרך לכל סובבינו.
וכשנגלה את כל זה ונבין שאנחנו, כבני אדם, כבר מושלמים (למרות ואף על פי כל ה"פגמים" שבנו),
לא יהיה אכפת לנו מה אחרים חושבים, כי לא נצטרך יותר להוכיח כלום לאף אחד.
ובעיקר גם לא לעצמנו.
כשמבינים את זה, הרבה עומס ולחץ פנימיים משתחררים,
זה לא אומר שמחר בבוקר נתחיל לחיות חיים אחרים,
זה לא אומר שמחר לא נתרגז, או נתבאס
זה לא אומר שהחיים שלנו מעכשיו יהיו הפי-הפי ג'וי-ג'וי-ג'וי
אבל זה כן אומר שעכשיו יש לנו נקודת אור,
לפיד שמאיר לנו באפלה,
זיקה של תקווה שיוצרת שקט בפנים
פיסת שקט בעין הסערה.
יש אמירה בזן:
לפני ההארה ההרים הם הרים והאגמים הם אגמים
בזמן ההארה ההרים אינם הרים יותר והאגמים אינם אגמים יותר
אחרי ההארה ההרים הם שוב הרים והאגמים שוב אגמים.
מאחל לנו שנמשיך להאיר הרבה נקודות בערפל,
שנשכיל להבין במושלמים שאנחנו – למרות ואף על פי הפגמים
שנלמד לאהוב את עצמנו – שהוא משהו הרבה מעבר להתנהגויות, מראה ותוצאות
ושנזכור, שאנחנו אור!
וגם אם לפעמים יש מצב של עננות אפורה וגשומה
השמש (שאנו) תמיד נמצאת מאחורי העננים ומחכה לחמם אותנו ואת הסביבה.
קדימה הצלוח'ס
מיקי
 

אנשים שנהנו מהמאמר הזה קראו גם את הפוסטים הבאים:

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *