מי שולט על החיים שלנו?

כיום הרבה אנשים מדברים על לשחרר,
על פשוט להיות,
להנות,
לחוות,
פחות להיות בעשיה ויותר להיות בהוויה.
באנגלית אומרים “Be more Human-BEING than Human-DOING”
לפני זה דיברו על להיות יותר בשליטה ולא בתגובה, לעשות את מה שאנו רוצים לעשות ולא את מה שמצפים מאיתנו, לפעול על פי תחושות הבטן שלנו, האינטואיציה ולא על פי התכתובת הנורמטיבית החברתית…

ועם זאת, לכולנו יש הרגלים.
לכולנו יש התניות.
כולנו מגיבים למה שקורה מסביבנו.
כולנו עושים דברים ללא תלות בסביבה.
וכולנו גם חווים את כל זה כל הזמן.

אחד הדימויים היפים והמתאימים ביותר שנתקלתי בהם מעודי היה דימוי הנהיגה באוטובוס.
(בספרו הראשון על NLP השתמש ריצ´ארד באנדלר בדימוי הנהיגה באוטובוס – “Using your Brain For A Change” ובתרגום העברי לספר הזה "הכוח הטמון במוח – וכיצד להשתמש בו לשם שינוי" – הוצ´ נורד)

הדימוי נחלק לשני מצבים אפשריים
במצב ראשון,
תדמו את עצמכם יושבים במושב האחורי של אוטובוס.
האוטובוס הזה הוא חייכם, והוא נוסע לאן שבא לו… אתם שם בשביל הנסיעה, אתם עוברים כל מני כבישים ושבילים, מסלולים ותווי דרך…
שימו לב עכשיו, ממש בזה הרגע, מהו הדימוי שלכם?
האם זו נסיעה רגועה, בכיף במושב האחורי של האוטובוס? או שמה נסיעה פרועה, עם התלתלות זוועתית לצדדים תוך כדי נסיעה על באמפרים ומכשולים?

אם דמינתם את הנסיעה הרגועה, תתנסו עכשיו בנסיעת האוטובוס מהגהנום, תדמיינו שאתם במושב האחורי, והנהג הוא חולה הגה שאוהב להתעלל באוטובוס ובנוסעים, ושאתם נוסעים בשטח, ולא על השביל אלה על דרך טרשים עצבנית, מהחלונות לא רואים כלום חוץ מאבק, וחושך, ולכלוך, הרדיו משמיע רעשים סטאטים חסרי שחר בקקופוניה של צרחות, שריקות וציפצופים, האוטובוס מטלטל וקופץ רועד ומשתולל, ואתם בפנים…

לעומת זאת אם אתם אלו אשר דימיינו את הנסיעה מהגהנום, אז תתנסו עכשיו בנסיעה באוטובוס תיירים, איטית, רגועה, אפשר לראות את כל הנופים מהחלונות, מזג האויר נהדר, יש מוזיקה שאתם אוהבים ברדיו והאוטובוס נוסע בנסיעה חלקה ורגועה, ואתם בפנים…

יש אנשים אשר נהנו מהנסיעה הראשונה, ויש מהשניה, יש כאלה שהנסיעה הראשונה הייתה באמת גהנום בשבילם, וכאלו שהנסיעה השניה הייתה דווקה הגהנום.. וזה בסדר גמור כי כמספר האנשים בעולם, מספר סוגי החוויות שמהם כל אחד נהנה.

אך בעיה אחת קיימת עם הנסיעה בחלק האחורי של האוטובוס!
לא אתם נוהגים בו!! מישהו אחר נוהג באוטובוס של חייכם, מישהו אחר שולט בחייכם:
אותו מישהו יכול להיות ההורים שלכם ( למי יש אמא פולניה שירים את היד (-; )
יכול להיות שזה המורים שלכם, הגננת, בן/בת הזוג, הילדים, החברה, הנורמות, ההרגלים, ההתניות שלומדתם מגיל צעיר, כל הדעות הקדומות שלכם, האמונות הטפלות, הספקות, הרגלי החשיבה השונים (חלקם קלוקלים וחלקם לא) אך את רובם סיגלתם במשך השנים בלא יודעים) …

עכשיו תדמיינו לכם שוב שאתם יושבים באוטובוס מאחורה..
אתם לבד באוטובוס הגדול, הוא עומד.. הדלת ליד הנהג נפתחת.. ונכנס הנהג.
והוא כל הרשימה למעלה!! ועכשיו אתם יוצאים לנסיעת חייכם!!!

(מי שאוהב רכבות הרים שירים יד, מי שאוהב רכבות שדים שירים יד)
האם כל אלה שהרימו את היד אוהבים שכל החיים שלהם יהיו כמו נסיעה ברכבת שדים/הרים משתוללת??? והאחרים???

אז זהו המצב הראשון. מצב שהרבה אנשים מכירים ממש ממש מקרוב.. לא כן???

או אז באים כל ספרי העזרה למיניהם ואומרים את המשפט הנצחי :

"אל תהיה בתגובה, היה בשליטה"

ומלמדים איך באמת לקחת את השליטה על החיים שלנו, ( מה גם שבמשך כל חיינו לימדו אותנו להיות "קונטרול פריק" – חולה שליטה, שימו לב שכל האירגונים בחיינו בנויים בדגם השליטה: אם זה בית הספר, עם היררכיית שליטה חבל"ז, ואם זה מוסדות אקדמים, מוסדות ואירגונים עתיקים שונים.. כולם בנויים לפי אותה היררכיה, שבה יש מישהו מלמעלה ששולט ביד רמה)
אז באמת למה שלא ניקח שליטה על חיינו??

כמה ממכם לא היה באמת רוצה לקום מהחלק האחורי של האוטובוס ולגשת אל מושב הנהג??
אה???
לשבת שם, לצפות על החיים, ולנווט את האוטובוס לאן שבא לכם..
תדמיינו את זה לרגע..
אתם הנהגים! אתם שולטים בחייכם! אתם קובעים לאן האוטובוס יסע!
אם אתם נתקלים בדרך משובשת, אין בעיה, פונים בכיוון אחר, מחפשים כביש סלול יותר טוב.. אחרי הכל, כל הדרכים מובילות לרומא, חלקן ארוכות יותר וחלקן ארוכות פחות, חלקן משובשות יותר וחלקן חלקות יותר..

כל אחד יכול – כך טוענים כל ספרי העזרה העצמית, ואני אישית מסכים עימם!

כל אחד יכול! אם הוא יודע איך ויש לו את המוטיבציה לשנות!

זהו, דרך אגב, הדימוי השני. הנהיגה באוטובוס.
הדימוי אשר משליך מהחלון את כל המילים היפות והמתיפיפות של הניו-אייג´רים (או בעברית "עידן-חדשיסטים).
אנשים אשר נוהגים באוטובוס של חייהם בדרך כלל גם מצליחים הרבה יותר, הם גם יותר מודעים למה שקורה מסביבם, הם אלו שמחליטים מה ואיך ואיפה, וכמה ולמה, ועד מתי, ועם מי, ועם מה ( כל אחד עם הרצונות שלו)

תדמיינו לכם את זה, איך תרגישו, אתם נוהגים באוטובוס, אתם רואים את הדרכים, ואם יש דרכים שאתם לא רואים, אתם יוצרים!
אתם מובילים את החיים שלכם בדיוק בכיוון שאליו אתם מעונינים שהאוטובוס שלכם יסע..
בתוך האוטובוס אתם לוקחים למסע את כל המורים שלכם, ההורים שלכם, האמונות, הדעות, ההרגלים, החוויות, כולם מאחורה.
אך אתם!!! ורק אתם!! על ההגה!

להיות זה שמחליט כיצד יראו חייך?? וזה שמבצע את ההחלטה עד הסוף???
אח, איזו שליטה מהנה… נכון???
מי שנהנה עכשיו מהדמיון הזה, שיחייך.
ומי שלא מחייך.. מה חסר לך שעוד לא יצרת??
למה את/ה לא מחייך/ת??

האם פה באמת נגמר הדימוי? או שיש שלב נוסף??
איפה כל מה שאמרו לנו בהתחלה?? איפה המשפטים היפים של העידן החדש? של ה"רוחניסטים"?
איפה המשפטים של:

היה בהוויה ולא בעשיה.
תחווה את הרגע.
תהיה רק כאן ועכשיו.

המממ… מעיין חזרה אל הדימוי הראשון, מה ?
אך מי רוצה לחזור לשם??? לא אני… לא אחרי שחויתי איך זה להיות בשליטה אמיתית,
לא אחרי שזה עזר לי להשיג את מה שרציתי להשיג!
למה לחזור למצב שבוא אני חווה פחדים ודאגות על דברים שבסוף לא קורים?

זה מזכיר לי בדיחה שמספר לני רביץ בסדנאותיו:
היה איש אחד מגמגם שרצה להתרפא מהגמגום שלו
אז הוא הלך לטיפולי פסיכואנליזה, אחרי 7 שנים אישתו שואלת אותו: "נו?? זה עזר?"
-ל..ל..ל..לא, אנ…אנ…ננ.נ..נ..אני עדיין מגמגם, אא..א..אבל.. עכשיו, אנ.אנ..א.א.אננ..אני יודע למה!
אז הוא הלך לעבור טיפולים בגשטאלט, אחרי תקופה אישתו שואלת אותו " נו?? זה עזר?"
-אנ..אנ..נ.נ…אנ..אני עדיין מגמגם, אב..א..א.א.אאב..אבל עעכשיו אני גם חווה את זה!
הוא שמע על סופי השבוע שנכנסים ביום חמישי וביום שבת יוצאים והולכים להתגרש – אבל עם חיבוק..
וניגש לאחד מאלה.. כשהוא חזר, אישתו שואלת אותו " נו? זה עזר?"
-"אני אדם דגול, אוהב את עצמי אנוכי, וגם אותך אוהב יותר מכל, אישתי היפה והנאווה"
-"וואו" אמרה אישתו בפליאה,
-כ.כ..כ.כ…כן, אב..א.א..אב..אבל מי רוצה לו..לו..לומר את זה כל הזמן??

אז כן יש אלף ואחת שיטות ודרכים כיצד להגיע לשליטה באוטובוס של חיינו.

ועם זאת, אחרי שטילנו בכל העולם בתור נהגים, שווה בעצם לבדוק מעט יותר לעומק, אולי, רק אולי..
יש משהו בדבריהם?
סך הכל, מי רוצה לנהוג כל החיים שלו??
מי רוצה כל החיים שלו לשלוט? לא קרה לכם פעם או פעמיים שאמרתם, דיי.. געוואלד, אני לא רוצה לעשות כלום, שדברים יסתדרו מאליהם… לא קרה פעם שרציתם לזרוק את המושכות??
שמישהו אחר ינהג לשם שינוי!

ופה באמת אני בא ומציע לכם את הדימוי השלישי!

במקום, לשבת במושב האחורי ולחוות הכל מבלי יכולת שליטה האמיתית…
ובמקום לשבת במושב הנהג ולשלוט על הכל מבלי יכולת ההנאה שבחויה האמיתית…
למה שלא נשלב את שני הדימויים הללו.

נשב במושב באמצע האוטובוס, נשאיר לנהג כמה הוראות נהיגה, ונחווה את הנסיעה בכיף..
מספיק קרובים למושב האחורי בשביל להנות ולהיות בחוויה, ומספיק קרובים למושב הנהג בשביל לשנות את הוראות הנהיגה…

הממ…. מעורר מחשבה לא? האם זה אפשרי?
מעין שילוב מנצח של שני הדימויים הקודמים…

בהנחה שאתם יודעים כיצד לעשות את זה! האם הייתם מעונינים לעשות את זה? לחיות כך? להנות כך מהחיים?
וזה בדיוק מה שעושים כשיודעים NLP.

היות שה NLP מקודד את המכאניקה של המיינד, ברגע שאתם מכירים את השפה הזו, אתם יכולים לתקשר עם התת-מודע שלכם, לתת לו הוראות,
ולהנות מהדרך, עד שתרצו לשנות את ההוראות שוב.

אז מה אתם מתכוונים לעשות בעניין?

מיקי.

——————————————————————————–

מיקי ברקל,
"NLP לשם שינוי – הצלחה במחשבה תחילה"
תהליכי אימון והנחיה להשגיות ומצוינות בעסקים ובחייםבשיטת ה NLP.
www.forachange.co.il  נייד: 052-4442133  מייל:mickey@forachange.co.il
© ניתן לפרסם, לשכפל, להעתיק, לצלם, להקריא, להקליט ולהעביר לכל אחד, בכל צורה שהיא ובלבד שהמאמר ישאר שלם כולל הקרדיט לכותב המקורי בסוף המאמר – ושיהיה בהצלחה.

אנשים שנהנו מהמאמר הזה קראו גם את הפוסטים הבאים:

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *