אם לא שמעתם על מיסופוניה, זה בסדר.
עד לא מזמן, גם לי לא היה מושג מה זה.
מיסופוניה, כך מסתבר, היא רגישות גבוהה מאוד לצלילים מסוימים, כמו למשל קולות לעיסת אוכל או מסטיק – במיוחד של בני משפחה קרובים, אך לא רק.
במקרה הספציפי בו אני טיפלתי, מדובר בילד בן 13, תושב ארה”ב, שהגיע לארץ עם הוריו כדי לחגוג את בר המצווה.
במשך שנים הוא סבל מקולות הלעיסה של הוריו וכאשר היה שומע אותם לועסים זה היה מטריף אותו והוא היה מקבל התקפי כעס וחרדה בלתי נשלטים.
הוא הרגיש לדבריו, שהוא מסוגל להרוג את מי שלועס לידו.
מאוחר יותר, במהלך הטיפול, באמצעות NLP ו – IEMT הגענו לארוחת ערב שהתקיימה כשהיה בן 6 ובו היה ריב גדול במהלכו כעסו ההורים מאוד על הילד. הילד חש כעס וחרדה חזקים במיוחד ומאז ועד שנפגשנו הוא סבל ממה שהוגדר שנים לאחר מכן כמיזופוניה.
בכל השנים שחלפו מאז, נזהרו ההורים מאוד בלעיסתם. הם הקפידו לאכול בפה סגור, בשקט, כמעט בחשאי.
בבית הם אכלו בנפרד, אך מחוץ לבית הילד נהג לאכול עם אוזניות ולשמוע מוסיקה, אלא שגם זה לא ממש עזר והמריבות סביב עניין הלעיסה לא פסקו והפכו את החיים המשותפים לבלתי נסבלים.
ההורים ניסו הכל. הם פנו לפסיכיאטרים שהגדירו את ההתנהגות הזו כהפרעה טורדנית כפייתית והלעיטו אותו בכדורים שהפכו אותו ל”זומבי”.
הוא עבר טיפולים פסיכולוגים, טיפולים אצל קלינאי תקשורת, רופאי אף אוזן וגרון וכל מיני מטפלים אלטרנטיביים אחרים וכלום לא הועיל.
אי אפשר לטפל במיסופוניה – האמנם?!?
“אין לזה מרפא” אמרה לי אמו כשנפגשנו ואני כעסתי.
“איך את אומרת דבר כזה לידו, ואם כך את חושבת, מדוע הבאת אותו?”.
אלא שבדיקה באינטרנט על מיזופוניה העלתה ששם אכן כתוב שעד כה לא נמצא מזור לסובלים מתופעה זו.
רבים מהסובלים ממיסופוניה מאובחנים בטעות כסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) והנחמה היחידה היא שלאחרונה ניתן לזה סוף סוף מונח רפואי ואנשים שסובלים מכך מרגישים שאינם לבד. הפתרונות המקובלים בד”כ הם אוזניות אטומות לרעשי חוץ, רעש רקע לבן וכדומה.
כנל”פיסט, התעלמתי מתוויות ומהגדרות רפואיות והתייחסתי למבנה החוויה שנוצרה בעת אותה ארוחת ערב. הילד, כך מסתבר, הוא מוסיקאי מחונן, בעל שמיעה מצוינת ורגיש לקולות ולצלילים. את קולות הלעיסה של הוריו הוא תמיד שמע ולא אהב במיוחד. גם כיום, כשהוא שומע קולות לעיסה של חברים, זה מפריע לו, אך הוא יכול לחיות אתם. בעת הריב המשפחתי באותה ארוחת ערב, לפני שבע שנים, נוצר כנראה עוגן בין קולות הלעיסה ששמע לבין תחושת הכעס והחרדה שחש באותה עת.
עוגן שנוצר בעת חוויה של הלך רוח שלילי עלול לשמש כטריגר להעלאת אותו הלך רוח בכל פעם שהוא מופעל.
כלומר, בכל פעם שהילד שמע את הוריו לועסים הופעל העוגן שנוצר באותה ארוחת ערב והעלה שוב ושוב את תחושות הכעס והחרדה, מבלי שידע למה וללא כל התגרות מצד הוריו.
כל שנותר לי זה לטפל בעוגן באמצעות כלים של NLP וכך עשיתי. עוצמת הכעס והחרדה ירדה מרמה של 10 מתוך 10 לרמה של 4 מתוך 10.
בהצטרפות עתידית ביקשתי שידמיין ארוחה עם הוריו כאשר הם לועסים בפה פתוח ובקול רם.
הוא אמר שהוא אמנם שומע אותם אך זה לא מפריע לו.
הצעתי לו לבקש מהוריו, בארוחה הקרובה, ללעוס עם פה פתוח ובעוצמת רעש מוגזמת בכוונה ולצחוק עליהם.
לעשות מזה בדיחה, מין בדיחה משפחתית. הכוונה הייתה ליצור עוגן חדש של צחוק. להפוך את הלעיסה המשפחתית לנושא מצחיק.
למחרת דיווח הילד שבעת הארוחה כולם לעסו בקול וזה באמת לא הטריד אותו. הם עשו מזה בדיחה.
יחד עם זאת, הוא סיפר, אמו לעסה מסטיק בבוקר וזה הטריף אותו וגרם לריב גדול ביניהם.
עכשיו נוצר מצב חדש. לעיסת מזון היא בסדר. לעיסת מסטיק לא.
מה ההבדל?
לדבריו, משך זמן הלעיסה והקצב הקבוע שלה.
טיפלתי בו שוב בכלים של NLP ושל IEMT לשינוי עוגנים אשר גרמו לקולות הלעיסה להלך רוח של שמחה (כך הוא ביקש).
השלמתי את הטיפול בטכניקה של זריזות לשון שבסופה שאלתי: “ומה קרה למיסופוניה?”
הילד הביט בי קצת בהפתעה ואמר: “היא נעלמה, הסתלקה”.
אמרתי לו: “עכשיו, כשהיא הסתלקה, יהיו לך חיים טובים יותר, תהיה לך תקשורת טובה יותר עם הוריך ואתה תצליח”.
הוא היה מאושר.
7 שנים של סבל בגלל המיסופוניה הסתיימו בזכות ה IEMT
עברנו מהקליניקה לסלון הבית, שם חיכו לו הוריו.
שאלתי את אמו אם יש לה מסטיק. היא נחרדה מעצם השאלה. לא היה לה.
ביקשתי מאשתי להביא מסטיקים. חילקתי לכולם וביקשתי שילעסו בקול רם.
האם הייתה מוטרדת, “אתה בטוח במה שאתה עושה?” היה להם קשה.
אחרי שנים של לעיסה בשקט, כמעט בחשאי הם נתבקשו ללעוס בקול רם לפניו. גם הילד לקח מסטיקים וכולם לעסו.
הסתכלתי על הילד, הוא היה מאושר. ההורים היו בהלם. הם לא ציפו לכזה שינוי מהיר.
7 שנים של סיוט הסתיימו בשלוש פגישות.
הרגע בו הם קמו שלושתם והתחבקו היה מרגש במיוחד.
הנצחתי את הרגע בתמונה למזכרת.
כמה ימים אח”כ התקשרתי לאביו של הילד. תפסתי אותו באמצע ארוחת בוקר שאכלו כולם ביחד.
“מיסופוניה?” הוא אמר, “כמעט שכחנו מזה. כמה קל להתרגל למצב החדש”.
האם אני יכול לטפל בהצלחה בכל אחד הסובל ממיסופוניה? אני לא בטוח.
אני לא מתייחס לתוויות או למונחים רפואיים ואין לי פרוצדורות קבועות.
אני מניח שכל מקרה ומקרה שונה במהותו, כל אדם הוא עולם בפני עצמו.
אני יכול להתייחס רק למבנה החוויה ולייצוג הפנימי במוחו של הלקוח ולנסות לשנות אותם באמצעות הכלים של NLP, Time Line Therapy ו- IEMT, כפי שאני נוהג בכל מקרה שמגיע אלי.
אנשים שחשוב להם לחולל שינויים בחייהם של אחרים מסמנים לייק על המאמר, משתפים אותו ברשת החברתית ומגיבים כאן בהמשך, כי נשמח לשמוע את דעתכם עליו.
זאב טהר-לב
מאסטר ב- Time Line Therapy ,NLP, ו- (IEMT (Integral Eye Movement Therapy
מנחה מטופלים באילת. דוא”ל: teharlev @ gmail. com
לאה גלד
9 פבר 2015סיפור מדהים, עוד אחד מהקסמים של nlp, קשה להאמין איך שהמוח מתעתע בנו וסוף סוף אנחנו לומדים לתעתע בו בחזרה
נמרוד
11 אפר 2015יש לי מיסופוניה אני לא מסוגל לישון ליד חברה שלי ולשמוע רעשים של נשימות האם תוכל לעזור לי ? זה חשוך מרפא אצלי
אני מהמרכז תודה
מיקי ברקל
11 אפר 2015היי נמרוד
אני עובד גם עם הסובלים ממיסופוניה,
אחרי עבודה עם אנשים עד למצב שרעשי הלעיסה ורעשים אחרים כבר לא מפריעים להם בכלל
אני יודע שאפשר להקל בצורה משמעותית מאוד ועד שחרור כמעט לחלוטין.
אשמח לעזור עם זה, אתה מוזמן ליצור עימנו קשר
קדימה הצלוח’ס
מיקי ברקל
רחל
12 ינו 2016שלום, אני בת 36, סובלת (מאוד!) ממסופוניה כל החיים. אני מקווה שהילד באמת יצא מזה, אבל מנסיון אישי כשעושים רעשי לעיסה בכוונה זה לא מפריע.
מיקי ברקל
13 ינו 2016היי רחל,
אפשר לשאול את זאב, לדעתי הילד יצא מזה 🙂
ואם כשעושים רעשי לעיסה בכוונה זה לא מפריע,
זה אומר שיש מצבים שזה מפריע ויש מצבים שלא – ולכן אפשר לפתור את הבעיה
ולהשתחרר מהמיסופוניה.
אם תתענייני לבחון את זה, את מוזמנת בשמחה ליצור עימנו קשר
קדימה הצלוח’ס
מיקי
זיו הכט
20 פבר 2016לביתי (21) יש מיסופוניה ואני מחפש דרך לעזור לה. המצב בלתי ניסבל ודומה בצורה מדהימה לסיפור שזאב סיפר על הילד בכתבה. איך מגיעים אליו? האם מישהו יודע ויכול לעזור?
מיקי ברקל
21 פבר 2016שלום זיו
אנחנו מטפלים במיסופוניה דיי בהצלחה,
אתה מוזמן להתקשר אלינו 077-3001610 כדי לעבוד עימי
קדימה הצלוח’ס
מיקי