ההחלטה ללמוד NLP עזרה לי לעשות את הצעד המשמעותי הראשון בדרך מחיי פחד וקורבן לחיי חופש בחירה. הלימודים ויישום הידע שבהם אפשרו לי להכניס לחיי יצירתיות, קבלה ואהבה של עצמי ושל ההורים שלי. היפוך המגמות שהשגתי כתוצאה מכך בחיי הוא אומנם שלי, אך הדבר הכי יפה הוא שבזכות לימודי ה- NLP שינוי אישי הוא אפשרי ונגיש לכל אחד.
במשך שנים רבות היה לי חלום שחזר על עצמו שוב ושוב. בחלומי, ברחתי מפני מי שרצה לרצוח אותי, קפצתי מעל גגות, גדרות, רצתי בעלטה מוחלטת, כשאני יודעת שלא אתן לו לתפוס אותי.
בכל פעם הייתי מתעוררת בבהלה, נרגשת, נסערת וזוכרת כל פרט מהחלום.
לא שיתפתי אף אחד בסיוט שבקביעות חזר על עצמו. סיוט שלא אפשר לאף חלום אופטימי להיכנס.
לימים הבנתי שרוב שנות חיי גילמתי את תפקיד הקורבן – המסכן, הכנוע, שהכל קורה לו, שאין לו שליטה על דברים. חייתי בפחד, היה לי צורך בהגנות ובאישורים חיצוניים, הייתי עסוקה במלחמה, הישרדות, הרבה כוחניות, סוליסטיות ואימפולסיביות.
הרגשתי ש"זה אני מול כל העולם".
עד שביום הולדתי ה 37 קרה הצעד הראשון של השינוי. החלטתי לקנות לעצמי מתנה ליום ההולדת ונרשמתי ללימודיי NLP. שם הבנתי שאני צריכה להחליף את "כלי העבודה" שלי. השארתי את ה"נקודות" ו"סימני הקריאה" בחיים שלי ובמקומם התחלתי להשתמש ב"סימני שאלה". התחלתי לחקור, לחוות ולראות עולמות אחרים.
הפסקתי לרצות לרוץ ולרצות את ההורים שלי ולהוכיח להם שאני טובה ושאני ראויה לאהבתם ולהערכתם. התחלתי להתחבר למשאבים שלי, הצבתי לעצמי מטרות, ראיתי את עצמי בכל התהליך, איך זה גורם לי להרגיש, איך זה משפיע על האחר. זיהיתי את הרצונות שלי, ראיתי את נקודות האור, וככל שהתקדמתי לעבר השגת המטרות בצורה ברורה יותר, כך הייתי יותר ברורה לעצמי, יותר מדויקת, שלווה וממוקדת.
הבנתי שהעבר שלי שייך לעבר. וכל הסיפורים שסיפרתי לעצמי והשפיעו על ההתנהגות, קבלת החלטות, הקשרים שלי עם הסביבה הושפעו מאוד מה"מפה" שלפיה אני תופסת את המציאות שלי, ושהיא רק שלי ולא של האחרים.
אחת מהנחות היסוד של ה NLP טוענת ש"המפה היא לא השטח", כלומר היא רק ייצוג סימבולי של השטח ולא השטח עצמו. בכל פעם שלא הבינו אותי או שלא הבחינו בי, התאכזבתי. אבל בעצם אני לא ראיתי את עצמי ולא את ה"מפה" שלהם. מרוב שהייתי עסוקה בלהתכנס פנימה לתוך עולם האמונות, התפיסות, הרגשות, והתחושות שלי לא חשבתי שיש אנשים שחושבים ומביעים את עצמם אחרת ממני.
ומכאן יצאתי למסע קסום. מסע שמלא בחשיבה, בדיקת הרגש והפעולה המתאימה. הבנתי שבכל זמן נתון יש לי את האפשרות לבחור ולפעול. ושיש מגוון רחב של אפשרויות, ושאין רק "שחור או לבן".
הגעתי לכל מפגש בלימודי ה NLP, מלאת סקרנות ורצון ללמוד, וחדורת מוטיבציה לחקור ולהתנסות בכל הזדמנות. הרגשתי שאני מאושרת יותר, יצירתית יותר ונהנית מיחסים בינאישיים טובים יותר.
הפרדוקס המעניין היה שכשקיבלתי את עצמי כפי שאני, הבנתי שאני יכולה להשתנות. פתחתי את הנפש והלב ללמידה.
בעקבות אחד התרגילים שנקרא: "עשה בעצמך", כבר לא רציתי מהסביבה תשתנה, או שאמא שלי תשנה את היחס שלה אליי, ושתפגין כלפיי יותר אהבה והערכה.
הרגשתי ושמעתי את כל מה שאני רוצה שהיא תעשה ותגיד לי, וראיתי איך זה משפיע על חיי בצורה חיובית.
עשיתי עוד צעד, לקחתי יוזמה, ואמרתי לאמא שלי מה אני מרגישה כלפיה, ופעלתי יותר כדי שנבלה ביחד. וכמו בסירת מפרש – כדי להגיע לאיזון – כשהתקרבתי אליה – היא התקרבה אליי.
השיא אליו התקדמנו במערכת היחסים היה כאשר ההורים שלי החליטו בפעם הראשונה בחיי לקחת אותי איתם לטיול בארה"ב – ניו יורק, מיאמי, אורלנדו, ושייט בקריביים.
פתאום, חזרתי להיות הילדה הקטנה של ההורים שלי. זכיתי בהזדמנות נדירה לבלות עם הורי זמן איכות חלומי. קראתי לטיול אליו יצאנו באוגוסט- טיול "בת מצווה". עשיתי הכנה נפשית לטיול: מה אני רוצה לעשות, להגיד, מה אני רוצה שיקרה בטיול, איך אני רוצה להרגיש, ופשוט הגשמתי את החלום והפכתי אותו למציאות. ידעתי איזה הוכחה תהיה לי:לא פסל החירות ולא שער הניצחון, אלא תמונה שלי עם אמא שלי בחוף הים, הולכות יד ביד. ידעתי שכשאחזור לארץ אכין להם מצגת של כל הטיול ושיר הפתיחה יהיה " להאמין" של דוד דאור.
בחרתי להאמין בכל הטוב שבעולם הזה, להאמין באהבה, בתקווה. בחרתי להיות חופשייה, בחרתי לאהוב את עצמי ואת ההורים שלי. בחרתי לראות את המפות של כל אחד מהם ולקבל אותן. ואז הבנתי בצורה הכי אמיתית נוגעת ומשמעותית הנחת יסוד נוספת של ה-NLP, שאומרת: "אף פעם לא מאוחר מדי מכדי להיות בעל ילדות שמחה".
זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. תמיד יש הזדמנויות, תמיד יש מקום לעשות , לדעת מה אתה רוצה, להיות גמישים, לפעול מתוך גישת ההצלחה.
היום אני מבינה שכדי לבצע מטלה, מספיק רק להתחיל בביצועה. הפעולה הראשונה מתניעה את התהליך ולעיתים קרובות מביאה עימה את המשכה.היום אני מבינה שאני יכולה לעשות סדר בכל האמונות המגבילות שלי, ושהרגלי חשיבה אינם אמורים להיות נצחיים.
אנשים יכולים להשתחרר מתחושת הקורבן ולבחור לעצמם את דרך החשיבה שלהם. לכן, אני יכולה לבחור למצוא את הטוב בכל מה שקורה, כי אם אני אמצא את הטוב שקיים בי, אוכל למצוא את הטוב והיפה בכל דבר.
אנג'לה שוקרון
מורה בתיכון, מנחת קבוצות, מנחה במשפחה.
דוא"ל: anjelahaim [at] hotmail. com
* בעת פרסום המאמר, המחברת היא תלמידה בקורס אומן NLP במכללה.
