/
והמחשבה לבוקר זה: אנדרו אוסטין (ממציא ה IEMT) אומר: "כל התנהגות שהסאב-טקסט שלה אומר: "אני מרגיש רע ולכן הסביבה/אתה/אחר צריכים להשתנות" משאירה אותנו תקועים עם הבעיה הפנימית שלנו"
ואני שואל אתכם: בכנות עד כמה אתם עסוקים בהנעת אחרים שירגיעו אתכם, לעומת מציאת הדרך להרגיע את עצמכם בעצמכם?
מה זה אומר להיות משק אוטרקי של הרגשות שלנו?
מה הבעיה שלנו אם אנחנו תלותיים במערכת היחסים?
מי אחראי לאושר שלנו? מי אחראי לרגשות שלנו?
מה עוזר לנו לנהל את הרגשות שלנו?
כלי להכרה עצמית של היכולות שיש לנו
מה אנחנו יכולים לעשות מבחינת השפה על מנת לקחת אחריות על הרגשות שלנו?
+ הסבר על התנועה הספציפית שעושים במדיטציית הסיום
על מנת לראות את הסרטון של המפגש אפשר ללחוץ כאן
