בלוג

מכירים את התחושה הזו?
כאילו אתם בין הפטיש לסדן?

כאילו מצד אחד א' צודק ומצד שני ב' צודק.
אבל שניהם לא יכולים להיות צודקים ביחד ואתם באמצע,
כאילו לא משנה מה תעשו בכל מקרה תפסידו?

זה מה שיוסי הרגיש כשהוא הגיע לטיפול,
אבל צד א' וצד ב' היו אצלו בתוך הראש,
זה לא הישראלים מול הפלסטינאים,
הרצון של אשתו מול הרצון של ילדיו,
אפילו לא הרצון שלו מול ההוראות של המנהל.

זו הייתה תחושה פנימית כזו, שמחצה אותו מבפנים.

הוא היה מתעורר בבוקר עם לחץ,
מגיע לעבודה וכולו לחוץ,
נגמרת העבודה ועדיין יש לו לחצים,
מגיע הביתה לחוץ לגמרי,
ואפילו הולך לישון, כשכל הלחץ הזה בחזה.

זו בעצם הייתה הטענה הראשונית שלו:
"יש לי לחץ בחזה והרופא אומר לי שזה בראש שלי"

"ומה אתה חושב?" שאלתי אותו,
– "אני כבר לא יודע…"  הוא ישב שם אובד עצות
– "מצד אחד אני מרגיש את זה פיזית בגוף, מצד שני אין לי שום בעיה פיזית, אני בריא כמו שור"

"וכמו מה זה בדיוק, ה..לחץ הזה בחזה?" שאלתי אותו
את השאלה הראשונה בשיטת הפסיכו-מטפוריקה,
השאלה שהתחילה ליוסי את המסע הפנימי שלו,
אל תוך נבכי תת-המודע שלו.

אם הוא היה יודע מה עמד לצאת משם,
אני לא יודע אם הוא היה עונה על השאלה.
מצד שני, אולי בגלל מה שקרה בסוף התהליך,
הוא דווקא עשה נכון שהוא ענה.

"זה כאילו שאני בין הפטיש לסדן"
הוא ענה, ובכך התחיל מסעו לעבר נבכי תת-המודע שלו.

אתם מבינים, תת-המודע מדבר בסמלים, במטאפורות ובדימויים.
ומכיוון שבמשך שנים, רוב בני האדם, פיתחו את מוח שמאל שלהם.
המוח הלוגי, ההכרתי, זה שמדבר במילים ורציונליות,
שכחנו לדבר עם תת-המודע שלנו.
שהוא יותר מוח ימין, יותר אסוציאטיבי ובטוח לא לוגי, רציונלי והגיוני.

מטפלי הפסיכו-מטפוריקה לומדים כיצד לתשאל את המטופל ב"שאלות מוח ימין".
שאלות שלא הורסות את המטאפורה ע"י פרשנויות והסברי מוח שמאל.
שאלות שנקראות: "שאלות נקיות".

בעוד שבשאר השיטות הטיפוליות,
המטפל מנסה לפרש את המטפורה,
(ובכך בעצם מביא חשיבת מוח שמאל לעולם של מוח ימין)
המטפל הפסיכו-מטפורי שואל שאלות נקיות
ופועל על מנת לעזור למטופל לגלות את עולמו הפנימי.
את המסרים האסוציאטיביים והדימויים של תת-המודע.

בדרך זו המטפל הפסיכו-מטפורי בעצם הינו גורם מקשר.
גורם אשר מאפשר תקשורת בין המטופל לתת-המודע שלו,
על מנת שהמטופל ילמד את השיעור שלו ויתקדם מהמצב שבו הוא נמצא בחייו.

פטיש קטיפה שחור

אחרי "תשאול נקי" של כחצי שעה,
הסתבר ליוסי, שהפטיש היה פטיש קטיפה שחור.
פטיש אשר רצה לדחוף אותו קדימה…
והסדן היה המעצור הפנימי שלו (הפחד שלו?),
לעשות את הצעד אל עבר משרד המנהל.

אחרי עוד מספר "שאלות נקיות",
יוסי גילה שבעצם הסדן, שהיה מוצק מאוד,
עשוי מעץ דחוס, ובגודל של שולחן עבודה,
היה בעצם המדרגה שהיה עליו לטפס בעוד שהפטיש היווה לו מעין נקודת משען אחורית שמניעה אותו קדימה.

אחרי כשעה עבודה,
תחושת הלחץ של יוסי נעלמה כלא הייתה, ומה שהופיע היה בעצם רצון עז להתקדם בעבודה.
הוא ידע מה עליו לעשות, איך עליו לפעול ואל מי לפנות על מנת לקבל את הקידום,
שמסתבר בדיעבד, שבעבודה שלו רצו לקדם אותו כבר לפני שנה וחצי, אבל חשבו שהוא עדיין לא בשל.
חשבו שמשהו עדיין לא יושב שם טוב, משהו עדיין חסר ולא ידעו לשים על זה את האצבע.

עכשיו יוסי ידע, זה לא היה לחץ פנימי של בין הפטיש לסדן,
זה היה לחץ מקדם, לחץ מניע. לחץ עבודה שמביא אותו לעלות על סדן גדול מעץ
כדי להתקדם אל עבר השלב הבא שלו כמנהל.

כיום יוסי מנהל בכיר בחברה שלו,
והוא יושב על הסדן, ומקשיב למטפורות של העובדים שלו.

הוא יודע, זה לא תמיד מה שאנו חושבים על מה שתת-המודע שלנו אומר.
זה לדעת לשאול את השאלות הנכונות את תת-המודע על מנת להבין אותו יותר
ולשנות את הקושי הפנימי לעוצמה החבויה בפנים.

האם אתם יודעים מה העוצמה החבויה בתוך הדימויים והמטאפורות של הקושי שלכם?
קדימה הצלוח'ס

מיקי ברקל
מייסד המכללה