בלוג

כשבאתי לכתוב את המאמר הזה, ידעתי על מה בדיוק אני מתכוון לכתוב, איך להתייחס לכל הנושא מזווית הראיה של ה NLP, כיצד ניתן להשתמש בטכניקות של NLP כדי לשנות את הקולות המפריעים וכו.. אבל ברגע שהתיישבתי לכתוב, הייתה חסרה לי הפתיחה.
לא הייתי בטוח כיצד לקשר את זה לנושא השדונים, שכן, ב NLP אנו לא כל כך משתמשים במטאפורה הזו.
אז עשיתי חיפוש קטן בגוגל והדבר הראשון שעלה היה מאמר מאת אירית קפליוק-הרמן, מנחת סדנאות התפתחות שדיבר על נושא השדונים.

אהבתי את הפתיחה שלו, והבנתי למה ב NLP אנו לא כל כך מתייחסים למטאפורה הזו שנקראת שדונים, ומדוע ההתיחסות אליה בצורה הזו עלולה דווקה לחזק את המשך פעולתם של אותם השדונים.

וזו הזווית השונה שאני הולך להביא במאמר הזה. (וכמובן, כיצד להתמודד עימם בקלי קלות)
אך לפני שאני אתחיל, חשוב לי ליישר קו קטן לגבי אותה מטאפורה ולהביא ציטוט של הפתיחה של אותו מאמר.

כותבת אירית קפליוק-הרמן:

"השדון הוא הדייר הגר בארונות הפרטיים שלנו במוח. הוא המספר , והפרשן המתיימר לדעת הכל יותר טוב מכם.
שדון הוא שם משפחה והשמות הפרטיים של המשפחה הם :פחדים, חרדות, תחושות אי אמון, חוסר בטחון, דימוי עצמי נמוך ועוד..
השדונים הם אותם קולות פנימיים המוכרים לכל אחד ואחד מאתנו, המשכנעים אותנו במומחיות רבה עד כמה אין לנו סיכוי, שאחרים טובים מאתנו, שאנחנו לא כל כך שווים, שאנחנו לא מספיק……. שיש לנו בעיה בקשרים, שלעולם לא תצליח, שלא כדאי לנו אפילו לנסות, שהעולם אכזר, ועוד ועוד….(הברזלים בחיים שלנו -מיקי)
השדונים מתחפשים לחברים הטובים שלנו, הם כאילו באים ללחוש לנו כמה עצות לחיים, להזהיר אותנו, למנוע מאתנו נפילות.
השדונים מאוד משכנעים. הם ממש שחקנים טובים, לובשים תחפושות שונות, מעמידי פנים שרוצים את טובתנו, שדואגים לנו, כשאנחנו טועים הם נאנחים בחמלה "שוב חזרתם על אותה הטעות"?  "הזהרנו אתכם".
כשאנחנו עומדים בפני החלטה חשובה, אז הם מתגלים במלוא הדרם, טוחנים אותנו ממש, האם לעזוב מקום עבודה? להרשם ללימודים? להוציא רשיון נהיגה, לעבור דירה? להחליף מכונית? לפתח קשרים? ועוד ועוד.
ויש כאלו שהם עוד יותר ערמומיים ובמצבים של הצלחה, הישג ,ציון גבוה הם דואגים להזכיר לנו  "זו  לא באמת ההצלחה שלכם, במקרה הלך לכם, הציון לא באמת הגיע לך, הכל מקסם שווא, הפרס טעות זה לא בגלל שאתה מוכשר זכית בו, והאהבה הגדולה אשליה וכו."

אז, זהו. שזה מעניין לקרוא את זה, וזה בהחלט שם את הפחדים והקולות הפנימיים הללו בפרספקטיבה חביבה של "שדון" –  שלכאורה, זה לא משהו שאני עושה לעצמי, אלא זה מישהו או משהו שבא לעשות לי דווקא.

לדעתי האישית, המטאפורה הזו תפסה כל כך בקלות מכיוון שאנשים לא אוהבים לחשוב שהם מפחידים את עצמם, שהם אלו שמפעילים את הפחדים, החרדות, תחושות אי אמון, חוסר ביטחון וכו..
שכן זה היה יוצר לנו מעיין פרדוקס קטן. אם אני זה שעושה את זה, ואני זה שלא רוצה את זה – איך זה שאני לא יכול להפסיק את זה? או לא יכול שלא לעשות את זה?
אז זהו שאם ידענו כיצד להפסיק את זה, או כיצד לא לעשות את זה – היינו מייד משנים את ההתנהגות הזו, לא?

קודם כל עלינו לקחת אחריות ובעלות על ההתנהגויות הללו (וכן, הקולות בתוך הראש, והסרטים שאנו עושים בראש כדי להפחיק אותנו – הם בסה"כ התנהגויות שלנו – אמנם לא התנהגויות כלפי חוץ, אך הן באות לידי ביטוי בחוץ בתקשורת שלנו שמשתנה – במיוחד כשאנו עושים לעצמנו סרט אימה בראש של קבוצה גדולה של אנשים שאני עומד להרצות בפניהם יצחקו עלי וישפילו אותי – איך סרט כזה לא ישפיע ישירות על ההתנהגות שלנו?? )

היות שניתן לחלק את הפחדים הללו לשני סוגים: א. הקולות שבתוך הראש. ב. הסרטים בתוך הראש.
במאמרים אחרים אני מדבר על הסרטים וכאן אנו נלמד טכניקה מתוך עולם ה NLP כדי להתמודד עם הקולות.

א. השלב הראשון הוא לבחור סיטואציה ורגש שאנו חווים בסיטואציה הזו שאנו לא רוצים לחוות – כגון: פחד, חרדה, חוסר ביטחון, ספק וכד…

ב. השלב השני הוא לזהות את הקול הפנימי הזה, זה שמדבר אלינו (התהליך הזה לא קל, הוא מפתח עירנות פנימית – רוב האנשים לא מכירים את המושגים הללו או בכלל האפשרויות הללו אך ב NLP  גילו שהמאפיינים הללו הם, הם ה"מולקולות" שיוצרות את הקידוד של המחשבות שלנו, וכיצד אנו יוצרים פרשנות או רגש מהמחשבות הללו. אז מבלי להכנס לתוך העומק של המכניקה הזו של היען (=ראשי תיבות של יחידת עיבוד נתונים = מיינד) פשוט נצלול לתוך הטכניקה עצמה.

אז כמו שאמרתי השלב השני הוא לזהות את הקול הפנימי, וכשאני אומר לזהות, הכוונה היא לאיכויות הקול, למאפיינים שלו:
– מהו הכיוון שממנו מגיע הקול?
o האם הוא נשמע לנו מחוץ לראש או בתוך הראש?
o האם הוא קרוב יותר לאוזן שמאל, או יותר לאוזן ימין, או בכלל באמצע?
o האם מלמעלה, מלמטה, מקדימה או מאחור?
– מהי עוצמת הקול? חזק, בינוני, חלש
– האם הקול דומה לקול של מישהו אחר, או לקול שלי עצמי?
– איכויות נוספות של הקול כגון:
o עובי
o גובה הטון: נמוך, אמצע, גבוה
o צלול או מחוספס
o כבד או קליל
o מתנגן או מונוטוני

ג. השלב השלישי הוא: להזכר במספר סיטואציות שונות שבהן הרגשנו את אותה הרגשה ודיברנו לעצמנו עם הקול הזה, ולבחון מהם המאפיינים של הקול הדומים בכל אחת מהסיטואציות הללו (מספיקות שלושה סיטואציות שונות).
האם הקול הוא של אותו אדם, מגיע מאותו כיוון וכו…

ד. השלב הרביעי: ליצור עירנות לרגש שעולה כאשר הקול הזה מדבר אלינו ואלו תחושות מלווים אותו:
(ההבדל בין רגש לתחושות: רגש זהו פחד, ספק, שמחה, כעס וכד.. תחושות זה חום, קור, התכווצות, התרחבות, תזוזה של אנרגיה בכיוון מסויים וכו.. – בדרך כלל רגש מהווה אוסף תחושות מדוייק)
אז כדי ליצור עירנות לרגש שעולה ובמיוחד לתחושות: אז תדברו לעצמכם בקול הזה, עם האיכויות הללו המשותפים לכל שלושת הסיטואציות, ותבחינו איפה אתם חשים את הרגש הזה?  מה בדיוק אתם חשים? ושימו את היד במקום שבו אתם חשים את הרגש (זה יכול להיות בבטן, בראש, בחזה, ברגליים – אצל כל אחד זה שונה.
(כשלומדים לשלוט ולשנות את הקול הפנימי הזה, לומדים דרך נוספת לנהל את הרגשות)

ה. השלב החמישי: עכשיו מתחילים לשחק עם המאפיינים, בכל פעם עם מאפיין אחד בלבד, כדי לבחון איזה מאפיין עושה שינוי בתחושות וברגש:
– תשחקו עם הכיוון שממנו מגיע הקול: אם הגיע מימין, תביאו אותו משמאל.
– תשחקו עם עוצמת הקול: אם היה חזק, תחלישו, אם היה חלש תחזקו..
– תשחקו עם עובי הקול.
– תשחקו עם גובה הטון.
– תשחקו עם החיספוס-צלילות שלו
– תשחקו עם הכובד – קלילות

ובכל פעם שאתם משחקים עם מאפיין אחד בלבד – תבחנו באם הרגש והתחושות מתעצמים או נחלשים.
אתם תגלו שישנם מאפיינים שמשפיעים וישנם מאפיינים שממש לא מזיזים לכם.
אז תמצאו אילו מאפיינים משפיעים על עוצמת הרגש.

ו. השלב השישי: כאן אפשר לעשות שני דברים:
1) להפוך את הקול לקול מצחיק – דבר שיהפוך את הסיטואציה למצחיקה והרגש ישתנה מעצמו.
2) לשים קול מעצים שיתן תחושת ביטחון ועוצמה.
לצורך התרגיל הזה, אנו נעשה את 1.

ז. השלב השביעי: תיזכרו בסיטואציה שבה הרגשתם את הרגש בחרתם והשתמשתם בקול שזיהיתם:

1. תריצו את כל הזיכרון ברוורס כאשר אתם שומעים גם את הקול הזה כמו ששומעים קלטת שמנגנים אותה מהר אחורה. ותגיעו לתחילת הזיכרון.
2. תדמיינו איך הקול הזה היה נשמע אם הוא היה אומר לכם את אותם הדברים רק בקול של מיקי מאוס, ותשנו את כל המאפיינים בעיקר אלו שמצאתם שמשפיעים במיוחד.
3. עכשיו, תריצו את כל הזיכרון קדימה, רק עם הקול של מיקי מאוס. (אם עלה לכם חיוך, סימן שזה עובד)
4. שוב להריץ את כל הזיכרון אחורה ברוורס מהיר.
5. להריץ קדימה רק שהפעם תוסיפו לקול של מיקי מאוס, קולות רקע של מוזיקה מצחיקה כלשהי (מוזיקת קרקסים, בני היל, מה שבא לכם) ותריצו קדימה במהירות טיפה יותר מהירה מהרגיל. כך שמיקי מאוס גם ידבר קצת יותר מהר והקול שלו יהיה קצת יותר צפצפני.
6. תעשו את שלבים 4  ו- 5  חמש פעמים כאשר בין פעם לפעם, תעצרו ותחייכו לעצמכם.
7. אחרי שעשית את זה חמש פעמים – תנסו לשווא להזכר בסיטואציה שפעם הפחידה אתכם רק כדי לגלות שההרגשה עכשיו שונה לחלוטין.

ח. השלב השמיני – שלב הסקרנות והבדיקה עד כמה זה הצליח.
כאן עליכם לפתח את הסקרנות שלכם כדי לבחון עד כמה זה הצליח.
1. תיזכרו בסיטואציה שפעם הרגשתם בה את ההרגשה שלא אהבתם ותבחנו איזו הרגשה אחרת עולה – חלקכם עלולים להתקל בחיוך שעולה – זה בסדר גמור.
2. תדמיינו בעתידכם סיטואציה דומה שפעם הייתה עולה בה ההרגשה שלא רציתם, ותבחנו איזו הרגשה עולה, אם יעלה החיוך עוד יותר נפלא.
3. עכשיו, פשוט ללכת וליצר את הסיטואציה כדי לגלות כמה ההרגשה יותר קלילה ונינוחה בסיטואציה הזו. מעכשיו ולתמיד.

החלק האחרון זו ההוכחה להכרה שהיה שינוי ברמת תת-ההכרה.
לא פעם אחרי שעושים תהליך שינוי ברמת היען (תת-ההכרה, הלא-מודע, תת-מודע וכו)  ההכרה עדיין זוכרת שפעם היא הרגישה בצורה אחרת למרות שהרגש השלילי לא עולה. לכן, נשאר רק להוכיח להכרה שבאמת הרגש השלילי לא עולה אלא עולה רגש אחר. ובשביל זה קיים החלק האחרון בשלב השמיני…

אז צאו, צודו שדונים, תהפכו אותם למיקי מאוס, תשנו את הקול הביקורתי שלכם ותהנו מהחיים עד מאוד.
קדימה הצלוחס
מיקי ברקל